זקינתוס, צבים וילדים: המדריך המושלם למפגש בלתי נשכח (ולא, זה לא סיפור סינדרלה, אבל קרוב)

תארו לעצמכם את זה: אתם יושבים על הסיפון, השמש מלטפת, בריזה ים-תיכונית קלה מנשבת, ופתאום, רגע קסום. משהו זז במים. לא דג קטן, לא שקית ניילון אומללה, אלא צב ים. ענק. שוחה לו בשלווה כאילו אין מחר, כאילו כל העולם מחכה רק לו. הילדים צועקים בהתלהבות (אולי קצת יותר מדי, אבל נו), המצלמות נשלפות (אולי קצת מהר מדי, אבל נו), ולרגע קצרצר, כולם בהוויה אחת, נפעמים מול פלא טבע אמיתי. זה לא חלום, וזה לא פוטושופ. זה זקינתוס, יוון, וזו אחת החוויות הכי מדהימות שאפשר להעניק לילדים (ולא פחות חשוב, לעצמכם) בחופשה. אם אתם רוצים לדעת איך להפוך את החלום הזה למציאות, בלי לפגוע בצב האומלל ובלי להתבאס כי לא ראיתם כלום, אתם במקום הנכון. תתכוננו לצלילה (תיאורטית, לא חייבים להירטב בשלב הזה) לתוך העולם המרתק של צבי הים של זקינתוס, ותגלו את כל הסודות שיבטיחו לכם מפגש מרגש, אחראי ובלתי נשכח.

למה דווקא זקינתוס? מה יש לה שאין לאחרים?

בואו נשים את זה על השולחן: צבי ים, ובפרט צב הים החום (Caretta caretta), לא ממש מתייחסים לדרכון שלכם או לטיפים של הדילר בסלוניקי. הם בוחרים את הבית שלהם לפי קריטריונים משלהם. וחופי המפרץ הדרומי של זקינתוס, ובמיוחד מפרץ לגנאס (Laganas Bay) והאיים הקטנים שבו, הם פשוט הלהיט שלהם. למה? כי זה בדיוק המקום המושלם בשבילם – מי ים חמים, חול רך ונעים לקנן בו, והרבה אוכל מסביב. זה כמו מלון חמישה כוכבים עבור צבים. ולא סתם "חמישה כוכבים", אלא כזה שהם חוזרים אליו דור אחרי דור, אלף אחרי אלף. מפרץ לגנאס הוא אחד מאתרי הקינון החשובים ביותר בים התיכון לצבי הקארטה קארטה. זה אומר שהם מגיעים לכאן בהמוניהם בעונת הקינון, מיוני ועד אוגוסט, כדי להטיל ביצים. ואיפה שיש קינון, יש גם הרבה צבים שמתרוצצים (טוב, שוחים) בסביבה. זו הסיבה שזקינתוס הפכה לשם נרדף לצפייה בצבי ים, וזו הסיבה שאתם חייבים להגיע לכאן אם הנושא מעניין אתכם.

הכוכב הראשי: קארטה קארטה – הסיפור מאחורי הצב

בואו נכיר את הגיבור שלנו קצת יותר מקרוב. צב הים החום, Caretta caretta, הוא יצור מרתק. הוא יכול לחיות עשרות שנים (יש הערכות שמגיעות גם למאה שנה!) ולנדוד למרחקים עצומים בים הפתוח. אבל כשהגיע הזמן להקים משפחה, הנקבות חוזרות, באופן מסתורי כמעט, בדיוק לאותו חוף שבו הן נולדו, לפעמים אלפי קילומטרים ממקום מגוריהן הנוכחי. זה פשוט מדהים. הן עולות לחוף בלילה, חופרות בור בחול בעזרת הרגליים האחוריות העצומות שלהן, ומטילות עשרות ולפעמים גם מעל מאה ביצים. ואז, אחרי שסיימו את העבודה, הן מכסות את הקן וחוזרות לים, משאירות את הביצים לגורלן. במשך כחודשיים, החול שומר על הטמפרטורה הנכונה, ואז, בדרך כלל בלילה, צבים קטנטנים בוקעים מהביצים ודוהרים (טוב, זוחלים במהירות מסחררת בשבילם) לעבר הים, מונחים על ידי הירח והכוכבים. זה מסע הישרדות קשוח, ורק מעטים שורדים כדי להגיע לבגרות ולחזור לקינן בעצמם. לראות צב קארטה קארטה במים, בגודלו הטבעי, זה לראות פיסה של היסטוריה חיה, יצור שהיה כאן הרבה לפנינו ובתקווה יהיה גם אחרינו.

אז איפה בדיוק מחפשים אותם? המקומות הכי שווים (והכי חשוב: הכי אחראיים)

בזקינתוס, "אזור הצבים" העיקרי הוא מפרץ לגנאס בדרום האי. אבל לא כל פינה במפרץ שווה או מותרת לכניסה. יש אזורים שהם שמורות טבע מוגנות בצורה קפדנית, במיוחד חופי הקינון עצמם. אז איפה הסיכוי הכי גבוה לראות אותם ועדיין לשמור על הכללים?

• מפרץ לגנאס עצמו: זה הלב הפועם. רוב סירות התיירים יוצאות מכאן או מנמל אגיוס סוסטיס (Agios Sostis), שהוא בעצם שלוחה של לגנאס. הצבים נוטים לשוטט במים השקטים יחסית של המפרץ, לא רחוק מהחוף, בחיפוש אחר מזון או פשוט בדרכם לקינון/ממנו.
• האי מרתניסי (Marathonisi) – "אי הצבים": אי קטנטן בצורת צב (או לפחות ככה אומרים), שנמצא בתוך מפרץ לגנאס. יש לו חוף חולי אחד שהוא אתר קינון חשוב (ואסור לכניסת מבקרים בחלקו), ומצד שני חוף סלעי עם מערות קטנות שכיף לשחות בהן. הצבים אוהבים את המים סביב האי הזה.
• אזור קרי (Keri): מערות קרי המפורסמות נמצאות בקצה הדרומי של מפרץ לגנאס. המים כאן עמוקים יותר והנוף דרמטי. לפעמים אפשר לראות צבים שוחים באזור, במיוחד בדרך לאי מרתניסי או ממנו.
• חופי הקינון המוגנים (למשל, גרקס, סקניה, דפני): אלה חופים שהם קודש הקודשים עבור הצבים. בחודשי הקיץ (מאי עד אוקטובר) הכניסה לחלקים מהם מוגבלת או אסורה אחרי השקיעה, כדי לא להפריע לצבות המקננות ולצבים הבוקעים. אסור לשים שמשיות או לחפור בחול באזורים המסומנים. אלה לא המקומות לחפש בהם צבים בתוך המים (זה אסור באזורים מסוימים), אבל עצם הידיעה שאתם קרובים למקום שבו מתרחש הנס הזה זה מרגש בפני עצמו. אם אתם מטיילים בחופים אלה, שמרו מרחק מהקנים המסומנים (יש כלובים קטנים שמגנים עליהם) והקפידו על ההנחיות המקומיות.

איך פוגשים את הצב האמיתי? המדריך הפרקטי למשפחה הסקרנית

אוקיי, אז הבנו איפה הם אוהבים להיות. עכשיו השאלה הגדולה: איך פוגשים אותם? יש כמה דרכים, חלקן טובות יותר למשפחות, חלקן פחות. והכי חשוב: בכולן חייבים לשמור על הכללים!

סירות טיול – הקלאסיקה שלא מאכזבת (רוב הזמן…)

זו הדרך הפופולרית ביותר, במיוחד עם ילדים. יש מגוון עצום של סירות שיוצאות ממפרץ לגנאס או מאגיוס סוסטיס:

• סירות גדולות עם רצפת זכוכית: אטרקציה נהדרת לילדים קטנים. יושבים בבטן הספינה, מסתכלים מבעד לחלונות הזכוכית בקרקעית ורואים את הצבים שוחים מתחת (אם יש). היתרון: נוח, מוצל, מתאים גם למי שחושש מהים. החיסרון: יכול להיות המוני, הראות לא תמיד מושלמת, והחוויה קצת מרוחקת.
• סירות בינוניות: פשרה טובה. בדרך כלל פחות צפופות מהגדולות, מאפשרות תצפית טובה יותר מהסיפון. חלקן משלבות גם עצירות לשחייה במערות קרי או ליד מרתניסי.
• סירות קטנות ומהירות: חוויה אישית יותר. יכולות להגיע לנקודות רחוקות יותר במהירות, ולפעמים קפטן מקומי ותיק יודע בדיוק איפה לחפש. פחות מתאים למשפחות עם פעוטות או ילדים שחוששים ממהירות או מגלים.

טיפים לבחירת סירה:

• חפשו סירות שמפרסמות "צפייה אחראית" (responsible viewing). זה סימן טוב.
• שאלו על משך הטיול ומסלולו. טיול ארוך מדי יכול להיות מעיק עם ילדים.
• בררו אם יש עצירות לשחייה או רק צפייה.
• שימו לב למספר הנוסעים המקסימלי. פחות אנשים = יותר מקום וראות טובה יותר.

קייאקים ופדאלואים (אופני ים) – הדרך הירוקה והשקטה

אם אתם בעניין של פעילות גופנית קלה ואכפת לכם מהסביבה, זו אופציה מעולה. אפשר לשכור קייאק או פדאלואים באחד החופים במפרץ לגנאס (למשל, ליד אגיוס סוסטיס) ולשוט החוצה בעצמכם. היתרון: אתם בשליטה, שקטים (פחות מנוע שמפריע לצבים), וזו חוויה אינטימית יותר. החיסרון: צריך לחתור/לדווש, זה יכול להיות מעיק בשיא החום, וצריך לדעת להתמצא קצת במים. אבל אם רואים צב, זה מרגש פי כמה!

חשוב: גם כאן, שמרו מרחק מהצבים (החוק אומר 10 מטרים לפחות!) ואל תרדפו אחריהם. הם לא הצעצוע שלכם, הם בבית שלהם.

שנירקול וצלילה? לא הדרך הכי מומלצת לצפייה בצבים במפרץ

למרות שזה מפתה, לנסות לשנרקל או לצלול באופן אקטיבי כדי לחפש צבים במפרץ לגנאס זה פחות מומלץ ויכול להיות אפילו בעייתי. המים במפרץ לא תמיד הכי צלולים, והצבים שוחים די מהר. חוץ מזה, צלילה ליד צבים עלולה להלחיץ אותם, במיוחד אם יש הרבה אנשים במים. אם אתם על סירה וצב שוחה בקרבת מקום ואתם במים (למשל, בזמן עצירת שחייה), אז אפשר לשנרקל בעדינות ולראות אותו, אבל שוב – מרחק! אם אתם צוללנים מוסמכים, יש אתרי צלילה בזקינתוס (מחוץ למפרץ המוגן) שבהם לפעמים פוגשים צבים, אבל זה לא המטרה הראשית של הצלילה שם.

מתי הסיכוי הכי גבוה לפגוש צב? עיתוי זה הכל!

הצבים לא מקבלים הזמנות מראש, ואין 100% הבטחה לראות אותם, למרות שחברות הטיולים ינסו לפעמים לשכנע אתכם אחרת ("Guarantee Turtle Sighting!" – יאללה, שיגעו את הדודה שלהם). אבל יש תקופות בשנה ושעות ביום שבהן הסיכויים גבוהים יותר:

• עונת הקינון (יוני עד אוגוסט): זו התקופה שהצבות מגיעות להטיל ביצים, אז יש הרבה פעילות בממים. שיא העונה הוא בדרך כלל יולי-אוגוסט.
• עונת הבקיעה (אוגוסט עד אוקטובר): אם אתם ברי מזל להיות בזקינתוס בסוף הקיץ או תחילת הסתיו, אולי אפילו תראו קן בוקע (בלילה!), או צבים צעירים יותר במים.
• השעות השקטות ביום: הצבים, כמו רובנו לפני הקפה הראשון, מעדיפים שקט. לכן, הסיכוי לראות אותם גבוה יותר מוקדם בבוקר (מיד אחרי הזריחה) או לקראת סוף היום (לפני השקיעה). בשעות הצהריים החמות והעמוסות, הם נוטים לשקוע יותר או להתרחק. ועם ילדים, לפעמים דווקא הטיול המוקדם בבוקר הוא האופציה הכי טובה לפני שהחום נהיה בלתי נסבל.

חוקי המשחק (והפעם, בלי טריקים ובלי שפנים מהכובע)

זה הסעיף החשוב באמת. לראות צב ים בזקינתוס זו פריבילגיה, לא זכות מובנית. והיא מגיעה עם אחריות. הצבים האלה נמצאים בסכנת הכחדה, וההגעה ההמונית של תיירים, גם אם מכוונות טובות, עלולה להזיק להם ולסביבה שלהם. לכן, יש כללים, והם לא המלצה, הם חובה:

• מרחק! שמרו מרחק של 10 מטרים לפחות מצב ים, בין אם אתם בסירה, בקייאק או במים. אל תקיפו אותו, אל תחסמו לו את הדרך. תנו לו מרחב.
• שקט בבקשה: רעש מנועים, צרחות והמולה יכולים להלחיץ את הצבים ולגרום להם לברוח או לשנות את ההתנהגות שלהם.
• אל תיגעו, לעולם לא: זה לא חיית מחמד, זה חיית בר. מגע מלחיץ אותם ויכול להעביר להם מחלות (או הפוך!).
• אל תאכילו אותם: זה משנה את הרגלי התזונה הטבעיים שלהם והופך אותם לתלותיים או אפילו תוקפניים.
• צפו, אל תרדפו: אם ראיתם צב, נפלא! תנו לו להמשיך בדרכו. אל תרדפו אחריו עם הסירה או בשחייה.
• פלסטיק וזבל? פשוט לא: הים והחופים הם הבית שלהם. קחו איתכם את כל הזבל שלכם. שקיות פלסטיק נראות כמו מדוזות לצבים, וזה קטלני עבורם.
• בחופי הקינון: הישמעו להוראות השילוט, אל תכנסו לאזורים סגורים, אל תשתמשו בתאורה חזקה בלילה, ואל תכניסו כלי רכב לחוף. קנים מסומנים עם כלובים הם קדושים – אל תתקרבו אליהם או תנסו לגעת בהם.

רוב סירות הטיול הרציניות והאחראיות יעקפו את הכללים האלה. אם אתם על סירה שהקפטן שלה רודף אחרי צבים או נצמד אליהם יתר על המידה, אל תתביישו להעיר לו (בעדינות, אתם בחופשה) או פשוט ציינו את זה כשאתם מדרגים את הטיול. הארגונים המקומיים להגנת הצבים (כמו Archelon) עושים עבודה מדהימה, ושווה לתמוך בהם או לפחות להיות מודעים לפעילות שלהם.

ומה אם לא רואים צב? האם הטיול התפקשש?

בואו נהיה כנים: יש סיכוי, קטן ככל שיהיה, שלא תראו צב. זה טבע, לא גן חיות. האם זה אומר שכל הטיול היה לשווא? ממש לא! זקינתוס מדהימה גם בלי צבים. יש חופים מהממים (אפילו אם בחלקם אסור לראות צבים במים), יש מערות ימיות כחולות שכיף לשחות בהן, יש את נוף מפרץ הספינות הטרופות המפורסם (שכיום אפשר לראות בעיקר מלמעלה), יש כפרים הרריים מקסימים, אוכל יווני נהדר, ופינוקים של אי יווני רגיל פלוס. אז נכון, אולי הילדים יהיו קצת מאוכזבים לרגע, אבל זו הזדמנות נהדרת ללמד אותם ש"חיות בר" זה באמת "בר", ושאי אפשר להזמין אותן כמו פיצה. ותמיד אפשר לנחם אותם בגלידה יוונית או עוד טבילה בבריכה.

שאלות שאלות שאלות (והתשובות שמפתיעות)

אחרי שמדברים על צבים וילדים בזקינתוס, תמיד צצות השאלות הקטנות והמעצבנות האלה. הנה כמה מהן:

Q: מאיזה גיל כדאי לקחת ילדים לטיול צפייה בצבים?

A: תכלס? מכל גיל. תינוקות ופעוטות ייהנו מהשייט עצמו, מהבריזה ומההתרחשות (אולי אפילו יירדמו). ילדים גדולים יותר כבר יבינו את הקונספט של "חיפוש צב" ויתרגשו באמת כשימצאו אחד. טיול בסירה גדולה או רצפת זכוכית מתאים גם לקטנטנים. לקייאק/פדאלואים צריך קצת יותר עצמאות ויכולת לשתף פעולה.

Q: כמה זמן לוקח טיול צפייה בצבים?

A: רוב הטיולים בסירה נעים בין שעתיים לארבע שעות. טיולים קצרים יותר טובים לקטנטנים או למי שלא בטוח איך יגיב לים. טיולים ארוכים יותר לרוב משלבים עוד דברים כמו שחייה במערות או ליד מרתניסי.

Q: האם צריך להזמין מקום מראש לטיול בסירה?

A: בעונת השיא (יולי-אוגוסט), בהחלט כדאי להזמין כמה ימים מראש, במיוחד אם אתם קבוצה גדולה או מכוונים לסירה ספציפית או שעת יציאה מבוקשת (השעות המוקדמות/מאוחרות). מחוץ לעונה, בדרך כלל אפשר להגיע לנמל ולהזמין באותו יום.

Q: האם מותר לשחות ליד צבים אם רואים אותם מהחוף?

A: באופן עקרוני, לא מומלץ. גם אם אתם בממים, צריך לשמור מרחק של 10 מטרים. לרדוף אחריהם או לנסות לגעת בהם בזמן שחייה זה אסור ומזיק. אם צב מתקרב אליכם בזמן שאתם שוחים רגיל, תנו לו מרחב ואל תעשו תנועות פתאומיות.

Q: מה עושים אם רואים צב פצוע או תקוע?

A: יש בזקינתוס ארגון הצלה מקומי (Archelon) שמוקדש להגנה על הצבים. אל תנסו לעזור לבד! צב פצוע יכול לנשוך והניסיון לעזור ללא ידע מתאים עלול להזיק יותר מאשר להועיל. צרו קשר מיד עם הארגון המקומי או עם הרשויות (משטרה ימית/נמל). מספר הטלפון של Archelon זקינתוס לרוב מפורסם בנקודות התיירות או ניתן למצוא אותו אונליין.

Q: האם כדאי לשכור סירה פרטית רק למשפחה?

A: זו אופציה יקרה יותר, אבל בהחלט נותנת חוויה אישית וגמישה יותר. אתם שולטים בקצב, במסלול (בתוך המגבלות המותרות כמובן) ויכולים לעצור איפה שבא לכם. אם התקציב מאפשר, זו בהחלט שדרוג.

Q: מה ההבדל בין צפייה בצבים במפרץ לגנאס לראות אותם בחופי הקינון?

A: במפרץ לגנאס והאיים סביבו (מרתניסי, פלקונס), אתם רואים את הצבים שוחים במים, בדרך כלל בחיפוש אחר מזון או בדרכם לאתרי הקינון. בחופי הקינון עצמם (גרקס, סקניה, דפני), אתם רואים את החופים שבהם הצבות מטילות בלילה את הביצים, או את הקנים המסומנים בחול. לראות בקיעה זה אירוע נדיר שקורה רק בלילה ובאזורים מוגנים, ודורש השתתפות בסיורים מיוחדים של הארגונים השומרים על החופים (אם הם מתקיימים).

לסיכום: חוויה שהילדים (וגם אתם) לא ישכחו

לראות צב ים בסביבתו הטבעית זה משהו מיוחד במינו. זה מחבר אותנו לטבע בצורה בלתי אמצעית, מלמד אותנו על יצורים מדהימים שחיים על הכדור הזה הרבה לפנינו, ומזכיר לנו כמה חשוב לשמור על הסביבה. בזקינתוס, המפגש הזה נגיש יחסית, במיוחד למשפחות, אבל הוא מחייב אותנו להיות אחראיים. אז אם אתם מתכננים חופשה יוונית עם ילדים, ורוצים להוסיף קצת קסם אמיתי לטיול, שימו את זקינתוס ברשימה. חפשו את הצבים (בזהירות ובאהבה!), תהנו מהים, מהשמש ומהאוכל המדהים. ותחזרו הביתה עם סיפורים שאי אפשר לקנות בשום חנות מזכרות. בהצלחה בציד הצבים שלכם – בתקווה שתמצאו בדיוק את מה שחיפשתם, ואפילו יותר.