אז אתם חושבים על שביל ישראל, הא? נהדר. הרפתקה מטורפת, חוויה של פעם בחיים, וכל שאר הסופרלטיבים שמטיחים בכם חברים, משפחה וזרים אקראיים בטיקטוק. אבל בואו נדבר תכלס. השביל הארוך הזה, שחוצה את הארץ מצפון לדרום, או מדרום לצפון, תלוי מאיפה אתם באים בראש, הוא לא רק קו על מפה. הוא מסע. מסע שמשנה משהו קטן בפנים. או גדול. תלוי כמה קילומטרים צברתם וכמה שלפוחיות פיתחתם. והחלק הכי, אבל הכי, מסקרן ורבגוני שלו? בואו נודה בזה. הצפון הפרוע והירוק. החלק שבו הגוף עוד מתרגל, הנשמה מתחילה להתעורר, והעיניים לא מפסיקות לראות דברים חדשים. זה לא סתם ללכת. זה לחיות פיסה אמיתית של ישראל, בקצב שלכם, בנשימה עמוקה של אוויר הרים צלול. או לפחות אוויר עם ריח של קצת בוץ אחרי הגשם. המדריך הזה יקח אתכם בדיוק לשם. תתכוננו.

הצפון של שביל ישראל: לגלות את הקסם האמיתי

למה דווקא הצפון? יש שם משהו שאין בשום מקום אחר?

אח, הצפון. יש משהו קסום באוויר שם. זו לא רק גיאוגרפיה, זו תחושה. כשהשביל מתחיל, אם אתם הולכים מהצפון לדרום (וכן, זו הדרך ה'נכונה' לדעת רבים, אבל היי, כל דרך היא דרך אם אתם הולכים), אתם מתחילים עם המכה בפטיש. עם כל הירוק. עם הנחלים הזורמים. עם הפסגות שמציצות מבין העצים. זה כמו לפתוח ספר הרפתקאות עם עמודים מצוירים בצבעים הכי עשירים שיש.

הצפון מציע שילוב שקשה למצוא בחלקים אחרים של השביל. יש שם טבע פראי יחסית, נופים דרמטיים שמשתנים תדיר, ואתגר פיזי לא מבוטל שמכין אתכם יפה להמשך המסע. בואו נודה בזה, אחרי שבוע בצפון, הירכיים שלכם יודו לכם על כל עלייה וירידה, גם אם באותו רגע אתם מקללים את הרגע שהחלטתם לעזוב את הספה. וזו רק ההתחלה.

הנוף משתנה, ואתם איתו: מסע של טרנספורמציה ויזואלית (ואחרת)

הדבר המדהים בצפון זה כמה מהר הכל מתחלף. מתחילים ליד הים, עולים להרים מכוסי חורש, יורדים לנחלים זורמים, עוברים דרך כפרים ציוריים (או פחות), ומגיעים פתאום לנוף גבעות פתוח, ואז,בום, הנה הכנרת הגדולה מתגלה מולכם. זה לא רק נוף. זה כאילו השביל עצמו מספר לכם סיפור. סיפור על הארץ הזו, על ההיסטוריה שלה, ועל איך היא מתנהגת כשהיא הכי ירוקה ופורחת.

ומה שקורה בחוץ מחלחל גם פנימה. אתם מתחילים להרגיש את השינוי. הקצב משתנה. הראש מתפנה. בעיות שהיו ענקיות בעיר נראות פתאום זעירות. אתם מתחברים לקצב אחר. קצב של הליכה, של נשימה, של להיות נוכחים ברגע. זה שווה הכל. גם אם אתם בקושי גוררים את עצמכם בעלייה התלולה הזו אחרי לילה קר באוהל.

לא רק הליכה: מפגשים בלתי צפויים שיישארו אתכם

אחד הדברים הכי מיוחדים בשביל ישראל, ובצפון בפרט, אלה האנשים. המטיילים האחרים שאתם פוגשים. משפחות, חבר'ה צעירים, מבוגרים, אנשים מכל קצוות הארץ והעולם. כל אחד עם הסיפור שלו, הטיפים שלו, השלפוחיות שלו. יש תחושה מיידית של קהילה. של סולידריות. אתם כולם באותה סירה (או באותו שביל, אם תרצו). מתמודדים עם אותם אתגרים, נהנים מאותם נופים, מריחים אותו ריח של אקליפטוס אחרי גשם.

ואז יש את "מלאכי השביל". האנשים המדהימים האלה שפותחים את הבית שלהם, מציעים מים, מקום לישון, מקלחת חמה, ואוזן קשבת. לפעמים זו רק חצר להקים אוהל, לפעמים ארוחת ערב משפחתית. זה מחמם את הלב ונותן כוח להמשיך. בצפון יש ריכוז לא מבוטל של "מלאכים", והמפגשים איתם הם חלק בלתי נפרד מהחוויה. אל תהססו לדפוק בדלת או להתקשר. לרוב, תקבלו חיוך ענק וים של עזרה. כן, יש עוד אנשים טובים בעולם. ורבים מהם גרים ליד שביל ישראל.

שאלה: האם צריך להיות בכושר שיא כדי לעשות את הצפון?
תשובה: ובכן, תלוי למה אתם קוראים "שיא". לא צריך להיות אצן מרתון, אבל בואו נגיד שקצת הליכה ביום-יום או טיולים בסופ"ש בהחלט יעזרו. הצפון הררי ויש בו עליות לא פשוטות. כושר בסיסי של הליכה יום יומית עם משקל בהחלט מומלץ. תתחילו לאט, הגוף יתרגל. או שלא, אבל לפחות ניסיתם.

מתכננים את ההרפתקה הצפונית שלכם: טיפים פרקטיים (שבאמת עובדים)

אוקיי, השתכנעתם. הצפון קורא לכם. עכשיו צריך לתכנן. ותכנון, חברים, זה חצי מהסיפור. או לפחות רבע. אבל רבע חשוב. תכנון טוב ימנע מכם להיתקע בלי מים באמצע יום חם (קורה גם בצפון, אל תזלזלו!), או לגלות שהתכנון שלכם שאפתני מדי ואתם פשוט גמורים.

מתי הכי כדאי לצאת לדרך? השאלה של מיליון הדולר (או של עשרות אלפי צעדים)

התשובה הקלאסית: אביב (מרץ-מאי) וסתיו (ספטמבר-נובמבר). ולמה? כי המזג אוויר מושלם. באביב הכל ירוק ופורח, הטמפרטורות נעימות, הנחלים עדיין זורמים. בסתיו, אחרי החום הגדול, האוויר מתקרר, הצבעים משתנים קצת, וזה גם נעים ללכת. ללכת בקיץ בצפון? אפשרי, אבל קשוח. חם, הכל צהוב, הנחלים יבשים ברובם. בחורף? יפהפה, אבל יכול להיות קר, רטוב ובוצי בטירוף. תחשבו גשם בלתי פוסק, סיכון לשטפונות, ושבילים חלקלקים. בקיצור, אם אתם לא חובבי אתגר אקסטרים מיוחד, כוונו לאביב או סתיו. גוף וציוד הטיולים שלכם יודו לכם.

ציוד: מה באמת צריך בתיק? ומה אפשר להשאיר בבית (בחייאת)?

הו, הציוד. נושא אין סופי לוויכוחים בין מטיילים. האסכולה המינימליסטית מול אסכולת ה"אולי אצטרך את זה". בשביל ישראל, ובצפון בפרט, אתם צריכים ציוד טוב אבל לא כבד מדי. הנה כמה דברים קריטיים:

• נעלי הליכה טובות: שבורות, כאלה שכבר הלכתם איתן. אל תצאו עם נעליים חדשות, אלא אם כן אתם אוהבים שלפוחיות בגודל של מטבע 10 ש"ח.
• תרמיל גב נוח: מותאם לכם. כדאי למדוד בחנות עם משקל בפנים. תזכרו, הוא הולך להיות החבר הכי טוב שלכם (או האויב הכי מר) לכמה שבועות.
• מערכת שתייה/בקבוקים: קיבולת של לפחות 3-4 ליטר. בצפון יש נקודות מים, אבל לא בכל מקום כל הזמן. תכננו מראש.
• שכבות לבוש: מזג האוויר בצפון משתנה מהר. כדאי ללבוש שכבות שאפשר להוריד או להוסיף. חולצה תרמית, פליז קל, מעיל גשם קל (חובה בכל עונה כמעט!), מכנסי טיולים נוחים.
• אוהל, שק שינה, מזרון שטח: אם אתם מתכננים לישון בשטח. שק שינה בטמפרטורת נוחות מתאימה לעונה (בלילה בצפון יכול להיות קר גם באביב/סתיו).
• ערכת עזרה ראשונה בסיסית: כולל פלסטרים לשלפוחיות (הרבה!), חומר חיטוי, משככי כאבים, תחבושות.
• מפה טופוגרפית ו/או אפליקציית ניווט: שביל ישראל מסומן היטב, אבל קורה שפיספסים סימון. מפה (או גיבוי בטלפון) חיונית. מפות סימון שבילים של הצפון הן חברות אמת.
• כלי בישול קלים ואוכל: אם אתם מבשלים לעצמכם. קחו בחשבון שאין נקודות הצטיידות גדולות בכל מקום.
• פנס ראש: למקרה שתתקעו אחרי השקיעה (לא מומלץ!) או סתם בשביל להתמצא בחושך.
• קרם הגנה וכובע: השמש הישראלית לא מרחמת. גם אם קריר, קרינה יש.
• נייר טואלט ושקית אשפה: אנחנו מטיילים בארץ שלנו, ומשאירים אותה נקייה! קחו את הזבל שלכם איתכם. תמיד.

שאלה: כמה משקל אמור לשקול תרמיל הגב בטיול של כמה ימים בצפון?
תשובה: כלל אצבע: לא יותר מ-15-20% ממשקל הגוף שלכם. ואם אפשר פחות, עדיף! תרמיל של 12-15 קילו לטיול של כמה ימים (כולל מים ואוכל) זה סביר. כל גרם נספר אחרי כמה שעות הליכה. תחשבו פעמיים על כל פריט שאתם מכניסים. האם אתם באמת צריכים את הספר העבה הזה? אולי עדיף קורא אלקטרוני קל? או עדיף פשוט להסתכל על הנוף?

לינה, אוכל ופינוקים קטנים בדרך: כי מי אמר שסובלים?

בצפון של שביל ישראל יש מגוון אפשרויות לינה. אפשר לישון באוהל בשטח (ליד מקור מים כשיש, או בנקודות לילה מסומנות), אפשר לפגוש "מלאכי שביל" שפותחים את ביתם, ואפשר להתפנק בצימרים, בתי אירוח כפריים או אפילו בתי מלון בעיירות הסמוכות לשביל (כרם בן זמרה, צפת, טבריה, מגדל ועוד). זה עניין של תקציב וסגנון. אם אתם רוצים חוויה אותנטית וחסכונית, השטח והמלאכים הם הדרך. אם אתם חייבים מקלחת חמה ומיטה נוחה אחרי כמה ימים, תכננו נקודות פינוק.

לגבי אוכל, שוב, תלוי בסגנון. אפשר לסחוב אוכל לכל הימים (קל, מזין ולא מתקלקל בקלות), אפשר לבשל בשטח, או לתכנן הצטיידות בעיירות שבדרך (לדוגמה, בצפת או ליד הכנרת). חשוב לתכנן מראש איפה תוכלו לחדש מלאים של מים ואוכל. אל תסמכו על זה שתמצאו סופרמרקט באמצע שום מקום.

שאלה: איך מוצאים "מלאכי שביל"?
תשובה: יש קבוצות פייסבוק ייעודיות לשביל ישראל שבהן מתפרסמות רשימות של מלאכי שביל ופרטי התקשרות. מומלץ לבדוק ולתאם מראש, במיוחד אם מדובר בקבוצה גדולה. חלק מהמלאכים מעדיפים תיאום טלפוני כמה ימים מראש. תמיד תהיו אסירי תודה ותכבדו את המקום שאתם מתארחים בו. זה לא מובן מאליו!

קטעים אייקוניים בצפון: איפה הנופים ששווה לצעוד בשבילם?

הצפון כולו יפה, ברור. אבל יש קטעים שפשוט אסור לפספס. כאלה שיישארו איתכם הרבה אחרי שהשלפוחיות יעברו.

מהר מירון עד הכנרת: ירוק, מרתק וקצת קדוש

אזור הגליל העליון, מהר מירון דרך נחל עמוד (היפהפה והמאתגר!), ועד לנחל כפירים והגעה לאזור טבריה והכנרת, הוא פשוט עוצר נשימה. יש בו הכל: יערות צפופים, מעיינות קרירים, נחלים זורמים (בעיקר באביב), נוף הררי דרמטי, ואתרים היסטוריים ודתיים לאורך הדרך (צפת, קבר הרשב"י, כפר נחום). זה קטע שמצריך כושר הליכה טוב, במיוחד הירידה לנחל עמוד והטיפוס ממנו, אבל הוא שווה כל זיעה. הנוף משתנה כל הזמן, והשילוב של טבע, היסטוריה ורוחניות ייחודי לאזור הזה.

סובב כנרת וצפונה: נופים אחרים לגמרי, אבל לא פחות מרתקים

אחרי ההרים, מגיעים לכנרת. ההליכה לאורך החוף (או קרוב לו) נותנת פרספקטיבה אחרת לגמרי. הנוף הופך פתוח יותר, הטמפרטורות עולות (אפילו בחורף), והאווירה משתנה. קטע הכנרת עצמו יפה ונעים יחסית להליכה. משם, השביל ממשיך צפונה לכיוון ראש הנקרה, עובר דרך עמק החולה (בעונות הנדידה – חוויה מדהימה לצפות באלפי הציפורים!), מטפס קצת לגליל המערבי, ועובר דרך שמורות טבע יפהפיות כמו נחל בצת. הנופים הופכים ירוקים שוב, עם הרבה חורש ים תיכוני והפתעות קטנות בדרך.

להגיע עד ראש הנקרה: הסוף הדרמטי (או ההתחלה, תלוי איך מסתכלים)

הקטע הסופי של השביל בצפון, שמסתיים (או מתחיל) בראש הנקרה, הוא סיום (או התחלה) מרשימה במיוחד. הירידה לכיוון הים התיכון, הנוף הפתוח של מישור החוף, והמצוק הלבן והמפורסם של ראש הנקרה שמטיל צל על המים התכולים. זו תחושה מיוחדת להגיע לנקודת הסיום/התחלה הזו, אחרי שבועות או ימים של הליכה. תנו לעצמכם רגע לעכל את זה. צילום חובה ליד השלט!

שאלה: האם כדאי ללכת את כל הצפון בבת אחת או לחלק לקטעים?
תשובה: תלוי בזמן שיש לכם ובמטרה. אפשר ללכת את כל הצפון ברצף (לוקח כשבוע וחצי עד שבועיים, תלוי בקצב), וזו חוויה מדהימה של טבילה מלאה. אבל בהחלט אפשר גם לחלק לקטעים, לסופ"שים ארוכים למשל. היתרון בחלוקה זה שקל יותר מבחינה לוגיסטית (הצטיידות, חזרה הביתה), והחסרון זה קצת שבירת רצף. שתי הדרכים לגיטימיות לגמרי! העיקר לצאת לדרך.

שאלה: האם המסלול מסומן מספיק טוב? קשה ללכת לאיבוד?
תשובה: שביל ישראל מסומן בצורה די טובה (סימון כתום-כחול-לבן). אבל כמו בכל שביל ארוך, יש נקודות בהן הסימון יכול להיות פחות ברור, או שהטבע הסתיר אותו. חשוב מאוד להיעזר במפה ו/או אפליקציית ניווט (כמו עמוד ענן או ישראל טופו) ולעקוב. רוב הזמן קל לעקוב אחרי הסימון, אבל תמיד כדאי להיות עירניים, במיוחד בצמתים. ללכת לאיבוד קצת זה חלק מהחוויה… אבל עדיף שזה יהיה על בסיס מבוקר.

מיינדסט והנאה מהדרך: זה לא רק קילומטרים

השביל הוא לא רק אתגר פיזי, הוא גם אתגר מנטלי. יש רגעים קשים. כואב. עייפים. רטובים. רעבים. מתגעגעים למיטה. אבל יש גם רגעים מדהימים. נוף עוצר נשימה שמתגלה פתאום. מעיין קטן ומפתיע. מפגש מרגש עם מטיילים אחרים. שקט מוחלט בטבע. שקיעה מטורפת. חשוב לדעת שיהיו עליות וירידות, לא רק בטופוגרפיה, אלא גם במצב הרוח. וזה בסדר גמור. זה חלק מהמסע.

זה לא רק הרגליים: הראש גם מטייל (ולפעמים מתנגד)

להיות מסוגל להתמודד עם הקשיים המנטליים זה חשוב לא פחות מהכושר הפיזי. לדעת לדחוף את עצמך קדימה כשקשה, אבל גם לדעת מתי לעצור, לנוח, ולשנות תוכנית אם צריך. לשחרר את הצורך בשליטה מוחלטת ולהיות גמישים למה שהדרך מזמנת. זה שיעור לחיים. לפעמים הכיף הגדול זה בדיוק בגלל שלא הכל הולך לפי התוכנית.

טעימות קטנות בדרך: לא לרוץ לסוף! (הוא לא בורח)

אחת הטעויות הנפוצות היא לנסות "לגמוע" קילומטרים במהירות שיא. שביל ישראל, ובמיוחד הצפון העשיר בנופיו, הוא לא מרוץ. קחו את הזמן. עצרו ליד מעיין. שבו על סלע והסתכלו על הנוף. נשמו את האוויר. דברו עם אנשים שאתם פוגשים. זה מה שיהפוך את הטיול לחוויה בלתי נשכחת, ולא רק לצעידה ארוכה. ה"פינוקים" האלה בדרך הם חלק מהקסם.

שאלה: מה עושים אם נתקלים בחיות בר בשביל?
תשובה: ישראל עשירה בחיות בר! בצפון תוכלו לפגוש צבאים, שועלים, תנים, קיפודים, דורבנים, ואפילו חזירי בר (במיוחד באזורים מסוימים, כמו ליד היישובים). לרוב החיות יפחדו ויברחו כשתתקרבו. חשוב לא להאכיל אותן, לשמור מרחק, ולא לנסות לגעת. בלילה בשטח כדאי לסגור אוכל בתוך האוהל או לתלות אותו, כדי לא למשוך חיות. אם נתקלים בחזיר בר, לשמור מרחק, לא לצעוק או לאיים, ולזוז הצידה לאט. לרוב הם פשוט עוברים.

שאלה: מה הטיפ הכי חשוב למי שעושה את הצפון בפעם הראשונה?
תשובה: תקשיבו לגוף שלכם. הוא ידבר אליכם. לפעמים בשרירים תפוסים, לפעמים בשלפוחיות, לפעמים בעייפות קיצונית. אל תתביישו לקחת יום מנוחה, או לקצר קטע אם קשה מדי. השביל יישאר שם. ללכת פצוע זה מתכון לבעיות. ותהנו מכל רגע, גם מהקשים. כי אלה הרגעים שתזכרו הכי הרבה. וטוב, גם מהרגעים עם הנופים המטורפים.

בסוף היום: הצפון מחכה לכם

אז הנה זה. טעימה קטנה (אבל די מקיפה, לא?) ממה שמחכה לכם שם למעלה, בצפון של שביל ישראל. זה לא רק מסלול הליכה. זה מסע אל תוך נופים מרהיבים, אל תוך ההיסטוריה, אל תוך עצמכם. זה אתגר, זה כיף, זה לפעמים מייגע, אבל תמיד, אבל תמיד, שווה את זה. הנופים, המפגשים, השקט, התחושה הזו של חופש מוחלט עם תיק על הגב. הצפון הוא שער כניסה מדהים לעולם של שביל ישראל. אם אתם מחפשים הרפתקה שתשאיר אתכם עם זיכרונות לכל החיים (וכמה תמונות מטורפות), אז זה המקום. תארזו תיק, תנעלו נעליים, ותצאו לדרך. הצפון של שביל ישראל מחכה בדיוק לכם. וסמכו עלינו, הוא לא יאכזב.