יש מקומות בעולם שאתם שומעים את השם שלהם והלב כבר מתחיל לפעום. קורסיקה היא אחת כזו. האי הצרפתי הזה בים התיכון, שנקרא בפי המקומיים "איל דה בוטה" (אי היופי), באמת מצדיק את השם שלו. חופים טורקיז מדהימים, עיירות עתיקות ציוריות… אבל רגע, יש עוד משהו בקורסיקה. משהו פחות מתויר, יותר מחוספס, יותר… ובכן, קשוח. משהו שגורם לרגליים לרעוד רק מלחשוב עליו. קוראים לו GR20. ואם אתם חושבים שראיתם הכל בטרקים, תחשבו שוב. ה-GR20 זה ליגה אחרת. זה לא רק טיול. זו חוויה. זו התמודדות. זה מסע שמשנה משהו בפנים. מוכנים לצלול איתנו לתוך העולם הפראי והמטורף הזה?

הכי קשוח באירופה? בוא נראה אותך!

כן, זה הכינוי שדבק בו. ה-GR20. Grand Randonnée 20. השביל הגדול מספר 20. הוא לא קיבל את התואר הזה בגלל הפרחים היפים שמבצבצים באביב (למרות שיש כאלה). הוא קיבל אותו בגלל הסלעים. בגלל העליות. בגלל הירידות. בגלל העובדה שהוא שובר אנשים. אבל היי, הוא גם בונה אותם בחזרה. זה לא מסלול להליכה קלילה עם כפכפים. זה טיפוס. זה זחילה. זה איזון. זה כוח רצון. זה אתה מול ההר. וההר בקורסיקה לא מתפשר. הוא יפה בטירוף, כן. אבל הוא גם שם כדי לבדוק את הגבולות שלכם.

מה הופך את ה-GR20 לכזה סיפור?

תדמיינו סכין ארוכה ומשוננת החוצה אי טרופי. זו קורסיקה וה-GR20 הוא הסכין הזו. השביל חוצה את האי מצפון לדרום, או מדרום לצפון, לאורך הרכס המרכזי. הוא מתפתל על קו הרכס, עולה לפסגות, יורד לעמקים קרחוניים, עובר ליד אגמים צלולים. האורך הכולל? בסביבות 180 קילומטר. נשמע סביר, נכון? כמו שביל ישראל? אז זהו, שלא ממש. כי ב-180 הקילומטר האלה דחסו מעל 11,000 מטר של טיפוס מצטבר. ויותר מ-11,000 מטר של ירידה מצטברת. תחשבו על זה רגע. זה כמו לטפס על הר אברסט ממישור החוף, ואז לרדת, ואז לטפס שוב, ואז לרדת שוב. רק בלי החמצן הנוסף ובלי השיירה של השרוול האנושי.

• השביל מתפתל לאורך כ-180 קילומטר על הרכסים הגבוהים של קורסיקה.
• השינוי בגובה הוא דרמטי: מעל 11,000 מטר של עליות ומעל 11,000 מטר של ירידות מצטברות.
• השטח ברובו טכני: סלעים, דרדרות, טיפוסים קצרים, קטעים חשופים. לא שביל כורכר.

אורך הדרך וכמה זמן באמת זה לוקח?

ה-GR20 מחולק באופן "רשמי" ל-15 או 16 קטעים יומיים. כל קטע אמור לקחת בממוצע 6-8 שעות הליכה נטו. אבל זה על הנייר. בפועל, רוב המטיילים לוקחים את הזמן שלהם. הממוצע נע בין 12 ל-15 יום לטרק כולו. יש ספורטאים מטורפים שרצים אותו ב-8 ימים (כן, רצים!). ויש כאלה שלוקחים 18, 20 ואפילו יותר. ולגיטימי לגמרי לקחת יותר זמן מ"המומלץ". זה לא מרוץ. זה טיול. העיקר לסיים אותו בשלום וליהנות (כן, ליהנות! למרות הכאב). האם לעשות אותו מצפון לדרום (מקלנזנה לקונקה) או מדרום לצפון? רוב האנשים עושים מצפון לדרום. הצד הצפוני נחשב קשה וטכני יותר משמעותית. לסיים אותו מרגיש כמו ניצחון קטן לפני החלק ה"קל" יותר. אבל גם מדרום לצפון זה בסדר גמור. פשוט מגיעים לחלק הקשה בסוף, כשכבר עייפים.

אז איך מתכוננים לריצת מרתון על סלעים?

כפי שרמזתי, זה לא טרק של הרגע האחרון. אי אפשר לקרוא מאמר, לארוז תיק ולצאת. ההכנה ל-GR20 היא חלק בלתי נפרד מהחוויה. והיא קריטית. בלי הכנה מתאימה, הסיכוי שלכם לסיים את הטרק יורד דרמטית. וגרוע מזה, אתם מסכנים את עצמכם ואת אלה שאולי יצטרכו לחלץ אתכם. אז איך ניגשים לזה?

כושר גופני: בלי קיצורי דרך, סורי.

רגליים חזקות. ריאות יעילות. לב במצב טוב. שיווי משקל. זו השורה התחתונה. הליכה יומיומית בפארק זה נחמד לבריאות הכללית, אבל זה לא יכין אתכם ל-GR20. אתם צריכים ללכת עם משקל על הגב. הרבה. על עליות. הרבה. על ירידות. הרבה. השטח בקורסיקה הוא המגרש משחקים של השטן. סלעים גדולים, סלעים קטנים, דרדרות, מדרגות סלע טבעיות בגובה מטר. צריך גמישות, צריך כוח, צריך סיבולת. התחילו לטייל עם משקל כמה חודשים מראש. בסופי שבוע. בהרים. אם אפשר, תעשו טיולי לילה או סופ"ש עם לינת שטח כדי להתרגל ללכת יום אחרי יום עם משקל מלא. אימוני כוח לרגליים, ליבה וגב יעזרו מאוד. ואירובי. הרבה אירובי. ריצה, רכיבה, שחייה. כל מה שמחזק את המערכת הקרדיו-וסקולרית.

• הליכה עם משקל: התחילו עם 8-10 ק"ג והעלו בהדרגה ל-15-18 ק"ג. טיילו בתוואי שטח דומה ל-GR20 אם אפשר (הרים, סלעים).
• אימוני עליות/ירידות: מדרגות, הליכון בשיפוע, גבעות. חזקו את השרירים הפועלים בעליות (ארבע ראשי, ישבן) ובעיקר בירידות (תאומים, שרירים אחוריים בירך).
• אימוני כוח כלליים: התמקדו ברגליים, ליבה וגב. שרירים חזקים מייצבים את הגוף ומפחיתים עומס על המפרקים.
• אירובי: סיבולת לב ריאה קריטית. ריצה, רכיבת אופניים, טיפוס על מכשירים (סטפר, קרוס טריינר).

ציוד: הארנק בוכה, הגב מודה.

ציוד זה עולם ומלואו ב-GR20. וזה לא זול. אבל השקעה בציוד טוב וקל יכולה לעשות את ההבדל בין סבל לחוויה סבירה פלוס. הכלל הכי חשוב: משקל! כל גרם נחשב. תחשבו פעמיים על כל פריט. באמת. האם אתם צריכים שלושה זוגות מכנסיים או אחד? האם אפשר להסתדר בלי ספר קריאה עבה? כל גרם מיותר מרגיש כמו קילוגרם בסוף יום הליכה. נעליים! זה הדבר הכי חשוב. נעלי טרקים גבוהות, תומכות, שכבר טיילתם איתן והן נוחות. בבקשה, אל תקנו נעליים חדשות יום לפני הטיסה. תשברו אותן היטב. ותביאו כפכפים/סנדלים למנוחה בערב. הגרביים גם חשובות – צמר מרינו או סינטטי טובים. בגדים בשיטת השכבות – תמיד אפשר להוריד או להוסיף. ו… כן, יהיה ריח. תתרגלו. שק שינה מתאים לעונה (גם בקיץ קר בלילה בגבהים). מזרן שטח. ציוד בישול אם אתם מתכננים לבשל (גזיה קטנה, סיר, כלי אוכל). פנס ראש חזק. כלי ניווט (מפה, מצפן, GPS). עזרה ראשונה טובה, כולל ציוד לשלפוחיות (הרבה ציוד לשלפוחיות!).

תכנון המסלול: איפה ישנים? מה אוכלים?

יש שתי אפשרויות לינה עיקריות לאורך ה-GR20: בקתות (Refuges) או אוהל. הבקתות הן בסיסיות ברובן. מציעות לינה (דרגשים, בדרך כלל צפוף), לפעמים מקלחת קרה, ולפעמים ארוחות ערב ובוקר. היתרון: לא צריך לסחוב אוהל, מזרון, ציוד בישול והרבה אוכל. החיסרון: צריך להזמין מקום חודשים מראש, במיוחד בשיא העונה (יולי-אוגוסט!), וזה יקר יותר. האוכל בבקתות בסיסי למדי אבל מזין. אל תצפו לגורמה. אופציית האוהל: אפשר לישון באוהל שלכם ליד הבקתות (בתשלום, ומשתמשים בשירותים של הבקתה). זו אופציה מצוינת כי אתם לא תלויים בהזמנות מקום לינה בבקתה עצמה, ויש לכם גישה למים ולפעמים אוכל בבקתה. אפשר גם לשכור אוהל בבקתה (יקר משמעותית). לגבי אוכל: אם אתם בבקתות, אתם יכולים לקנות שם. אם אתם באוהל, אתם סוחבים את רוב האוכל. אוכל מיובש קל משקל הוא חברכם הטוב. שקדי עלית, חטיפי אנרגיה, פירות יבשים, אגוזים. קלוריות דחוסות. אפשר להתספק בציוד בישול בסיסי (גזיה קטנה, סיר קטן) ולהכין ארוחות פשוטות. מדי פעם עוברים בכפרים קטנים או ליד חנויות קטנות בהם אפשר לחדש מלאי, אבל אל תבנו על זה לגמרי.

הטרק בפועל: נוף עוצר נשימה ושלפוחית כואבת

אחרי כל ההכנות, מגיע הרגע הגדול. הרגע שבו מתחילים ללכת. השעון מצלצל מוקדם. קר בבקתה או באוהל. אור ראשון מבצבץ באופק. אורזים בזריזות. שותים קפה (אם יש) או תה. אוכלים משהו קטן. יוצאים לדרך. האוויר צלול וקריר. השמש עוד לא התחילה את עבודתה הקשה. הרגליים עוד רעננות. העלייה הראשונה מגיעה מהר מאוד. הריאות שורפות. הרגליים מתחילות להרגיש את המשקל. אבל אז… הנוף מתחיל להיפתח. ואתם מבינים למה עשיתם את כל זה. ירוק מטורף של יערות אורנים. סלעים אפורים וכתומים. פסגות מחודדות שנוגעות בעננים. עמקים ירוקים עמוקים. אגמים קטנים כחולים או טורקיז. זה עוצר נשימה. פשוט עוצר נשימה. ואז אתם מורידים את המבט ורואים את השלפוחית הראשונה מתחילה להיווצר. ובכן, אף אחד לא אמר שזה קל.

הצד הצפוני מול הצד הדרומי: מי מנצח בסיבוב?

הוויכוח הנצחי בקרב מטיילי GR20. מי קשה יותר? הצד הצפוני, ללא ספק. הוא נחשב לטכני והמאתגר יותר. יותר טיפוסים תלולים, יותר ירידות דרמטיות, יותר קטעי סלע שדורשים שימוש בידיים (ולפעמים בשרשראות מתכת להתקדמות). הנוף בצפון אלפיני ודרמטי יותר. יש בו אגמים קרחוניים יפים. הצד הדרומי קצת יותר "עדין". השבילים פחות טכניים, יש יותר מעבר ביערות, פחות גבהים אקסטרימיים. זה לא שהוא קל, הוא עדיין קשוח לכל הדעות, אבל אם ה-GR20 הוא אגרוף, הצד הצפוני הוא אגרוף ללסת והצד הדרומי הוא אגרוף לצלעות. שניהם כואבים, אבל אחד קצת יותר.

ניווט וסימון שבילים: ללכת אחרי האדום לבן

אחד הדברים המצוינים ב-GR20 הוא הסימון. השביל מסומן בצורה מעולה לאורך רובו. סימון שבילי ה-GR הצרפתיים: פס אדום מעל פס לבן. בקורסיקה הסימון צפוף יחסית. קשה מאוד ללכת לאיבוד אם עוקבים אחרי הסימונים. הם מרוססים על סלעים, עצים, שלטים. אבל! אל תסמכו רק על זה. ערפל יכול לרדת במהירות ולהפוך את הסימונים לבלתי נראים. מזג אוויר גרוע יכול להקשות על הראות. תמיד, אבל תמיד, שיהיה לכם כלי ניווט חלופי: מפה טופוגרפית טובה של הפארק (קנה 1:25,000 מומלץ) ומצפן, ו/או מכשיר GPS (אפליקציה בטלפון כמו OsmAnd או Maps.me עם מפות שהורדו מראש, או שעון עם GPS, או מכשיר ייעודי). הכרת השביל מראש והבנת התוואי תמיד עוזרות.

לינה ואוכל בבקתות (Refuges): קולינריה של פסגות או אוכל של צבא?

הבקתות הן מרכז החיים החברתיים והלוגיסטיים בטרק. הן פזורות לאורך המסלול במרחק של יום הליכה זו מזו (בערך). רובן מנוהלות על ידי הפארק הלאומי של קורסיקה. הן בסיסיות. מאוד. דרגשים צפופים בחדרים משותפים. לפעמים יש כיור לשטוף ידיים, לפעמים מקלחת קרה מאוד (אם בכלל). חשמל? רק אם יש גנרטור ורק לכמה שעות בערב לטעינת טלפונים בתשלום. שירותים? בחוץ, לפעמים בול פגיעה. אבל האווירה? לרוב מצוינת. כולם באותה סירה (או אותו שביל). מדברים, צוחקים, מתלוננים על השלפוחיות. האוכל בבקתות, אם אתם מזמינים, הוא פונקציונלי. נועד לתת אנרגיה. מרק ירקות, תבשיל כלשהו (עדשים, שעועית, לפעמים בשר). פחמימות. לחם. גבינה מקומית. ארוחת בוקר זה לרוב לחם, ריבה, קפה/תה. לא פלצני. אבל אחרי יום הליכה קשוח, גם פסטה פשוטה מרגישה כמו ארוחת שף. וחשוב שוב: הזמנה מראש, במיוחד בשיא העונה, קריטית. אם לא תזמינו, רוב הסיכויים שלא יהיה לכם מקום לישון בפנים. קמפינג בחוץ תמיד אפשרי (אם יש מקום ייעודי ליד הבקתה).

רגע, מה עם כל הדברים הקטנים שצריך לדעת?

כמו בכל טרק ארוך ומאתגר, השטן נמצא בפרטים הקטנים. יש דברים שלא כתובים במדריכים הרשמיים או ששוכחים להדגיש, אבל הם עושים את ההבדל הגדול בשטח. הנה כמה מהם:

מזג אוויר: שמש, גשם, שלג… ביום אחד!

קורסיקה היא אי הררי. מזג האוויר בהרים בלתי צפוי. מה זה בלתי צפוי? זה אומר שאתם יכולים לצאת בבוקר עם שמש קופחת ובצהריים למצוא את עצמכם בתוך ערפל סמיך עם רוח חזקה וגשם זלעפות, או אפילו ברד. ובקטעים הגבוהים בצפון, גם ביוני, יכול להיות עדיין שלג. תמיד, אבל תמיד, להיות מוכנים לשינויים קיצוניים. ביגוד שכבות זה המפתח. תמיד שיהיה נגיש מעיל גשם טוב, מכנסי גשם, וכובע חם. תבדקו תחזית מזג אוויר כל יום בבקתה (אם יש קליטה או עדכון) לפני שיוצאים. אם התחזית גרועה, תשקלו ברצינות לא לצאת או לשנות את התוכנית. ההר לא מחכה לכם, ובטח לא מרחם.

מים: כל טיפה שווה זהב

יש לא מעט מקורות מים לאורך השביל. מעיינות, נחלים, ברזים ליד בקתות. אבל אי אפשר לסמוך עליהם לחלוטין. בחודשים חמים ויבשים חלק מהמקורות עלולים להתייבש. מים ליד בקתות לא תמיד ראויים לשתייה ללא טיהור. לכן, פילטר מים אישי או טבליות טיהור מים הם חובה. קחו איתכם בקבוקים או שקית שתייה בנפח של לפחות 2 ליטר, ועדיף 3 ליטר בקטעים ארוכים בין מקורות מים ידועים או בימים חמים במיוחד. התייבשות בהרים היא מסוכנת מאוד.

קהילה וחיבורים: לא לבד בביצה

אחד הדברים המפתיעים והמשמחים ב-GR20 הוא הקהילה שנוצרת על השביל. אתם פוגשים אנשים מכל העולם, בכל הגילאים, עם רקעים שונים לחלוטין. אבל לכולם יש מטרה משותפת אחת: ללכת את הטרק הזה. יש המון סולידריות, המון עזרה הדדית. בערב בבקתות, כולם יושבים יחד, מדברים על היום, על הקשיים, על הרגעים המדהימים. מחליפים טיפים, צוחקים על כמה שהשרירים תפוסים. אם אתם מטיילים לבד, אל תדאגו. מהר מאוד תכירו אנשים ותמצאו את עצמכם הולכים יחד חלק מהדרך. זה חלק ענק מהכיף.

שאלות שפשוט חייבים לשאול לפני שיוצאים

בטח יש לכם עוד מלא שאלות שמסתובבות בראש. זה טבעי לחלוטין. GR20 זה לא עניין של מה בכך. בואו נענה על כמה מהשאלות הנפוצות ביותר.

שאלות ותשובות על ה-GR20

ש: אפשר לעשות רק חלק מהטרק?

ת: ברור! המון אנשים בוחרים לעשות רק חצי מהטרק. בדרך כלל את הצד הצפוני (הקשה יותר, לוקח כ-6-7 ימים הליכה) או את הצד הדרומי (קצת יותר קל, גם כ-6-7 ימים). יש אפילו אפשרות לעשות רק קטעים בודדים או שילובים שונים. יש נקודות גישה ויציאה נוחות יחסית מהטרק בדרכים שונות (כפרים כמו ויזאבונה – Vizzavona באמצע הטרק, או אסקו – Asco בצפון, או קולה דה בווולה – Col de Bavella בדרום). זה מאפשר גמישות אם אין לכם זמן או כושר לטרק כולו. גם חצי טרק זה הישג מדהים וחוויה בלתי נשכחת.

ש: צריך מדריך ל-GR20?

ת: אם אתם מנוסים בטרקים רב-יומיים בהרים ומרגישים בנוח עם ניווט ושטח טכני, אין חובה ללכת עם מדריך. השביל מסומן טוב, ויש הרבה מידע זמין אונליין ובמדריכים כתובים. מצד שני, אם אתם פחות מנוסים, או שאתם מעדיפים שמישהו אחר ידאג ללוגיסטיקה, למסלול, לניווט ולהזמנות, אז הצטרפות לקבוצה מאורגנת עם מדריך היא אופציה מצוינת. יש חברות ישראליות ובינלאומיות שמוציאות קבוצות ל-GR20. זה יקר יותר, אבל יכול לחסוך כאבי ראש ולהגביר את תחושת הביטחון.

ש: מה הדרך הכי טובה להגיע לנקודת ההתחלה (קלנזנה בצפון או קונקה בדרום)?

ת: שדות התעופה העיקריים שקרובים לנקודות ההתחלה הם בבסטיה (Bastia) או קאלבי (Calvi) בצפון, ובפורטו וקיו (Porto-Vecchio) בדרום. מקאלבי הכי קל להגיע לקלנזנה (Calenzana) – נקודת ההתחלה הצפונית – באמצעות אוטובוס או מונית שירות קצרה. מבסטיה אפשר לקחת רכבת או אוטובוס לקאלבי ומשם לקלנזנה. מקונקה (Conca) – נקודת הסיום/התחלה הדרומית – מגיעים מפורטו וקיו במונית (אין כמעט תחבורה ציבורית ישירה). חשוב לבדוק לוחות זמנים ואפשרויות הזמנה מראש, במיוחד בעונה, כי התחבורה הציבורית באזורים ההרריים של קורסיקה לא תמיד תדירה או נוחה.

ש: מה העונה הכי טובה לטרק?

ת: העונה המומלצת ללכת את ה-GR20 היא מחודש יוני עד ספטמבר. יולי-אוגוסט זה שיא העונה: הכי חם (לפעמים חם מדי!), הכי עמוס בבקתות ובשביל, ומחייב הזמנת לינה חודשים ארוכים מראש. יוני וספטמבר נחשבות לעונות כתף אידיאליות: הטמפרטורות בדרך כלל נוחות יותר, יש פחות עומס על השביל ובבקתות. עם זאת, בתחילת יוני עדיין יכול להיות שלג בקטעים הגבוהים בצפון, וספטמבר יכול להביא איתו כבר ימי גשם קרים. מחוץ לעונה (אוקטובר עד מאי) רוב הבקתות סגורות, יש סיכון גבוה לשלג, קרח ומזג אוויר קיצוני. זה מתאים רק למטיילים מנוסים מאוד עם ציוד אלפיני.

ש: האם הטרק מסוכן?

ת: ה-GR20 הוא טרק מאתגר מאוד, פיזית וטכנית, והוא טומן בחובו סיכונים, כמו כל פעילות הררית. יש קטעים חשופים עם דרדרת, טיפוסים וירידות תלולות שדורשים ריכוז ומאמץ. שינויי מזג אוויר פתאומיים (סופות רעמים, ערפל, רוח חזקה) הם סכנה ממשית. פציעות כמו נקעים, שברים (פחות נפוץ), ובעיקר שלפוחיות קשות, נפוצות. הכנה טובה, ציוד מתאים, מודעות לתנאים בשטח (מזג אוויר, מצב השביל) וקבלת החלטות מושכלת (לא לצאת לדרך במזג אוויר גרוע, לא לנסות למהר בקטעים מסוכנים) מפחיתים את הסיכון משמעותית. זה לא טרק למטייל חסר ניסיון שאינו מודע למגבלותיו.

ש: כמה עולה בערך הטרק?

ת: העלות יכולה להשתנות מאוד בהתאם לסגנון הטיול. אם אתם ישנים רק בבקתות ואוכלים בהן את כל הארוחות, העלות יכולה לנוע בין 50 ל-70 יורו ליום לאדם (לינה בדרגש + 2 ארוחות). ל-15 יום, זה כבר 750-1050 יורו רק ללינה ואוכל בבקתות. אם אתם באוהל ליד הבקתה (ומשתמשים בשירותים), העלות יורדת ל-10-15 יורו ליום לינה. אם אתם מבשלים את רוב האוכל שסחבתם, עלות האוכל היומית תהיה נמוכה יותר. סך הכל לטרק כולל (טיסות, תחבורה בקורסיקה, ציוד אם אין לכם, לינה ואוכל) יכול לנוע בין 800-1000 יורו (מינימליסטי, עם אוהל ובישול עצמי) ל-1500-2500 יורו ויותר (לינה בבקתות, קניית אוכל, טיול מאורגן). זה לא זול, אבל זה שווה כל שקל (או יורו).

ש: מה עושים עם פחד גבהים או קטעים חשופים?

ת: ה-GR20, ובמיוחד הצד הצפוני, כולל קטעים חשופים וטיפוסים על סלעים שדורשים התמודדות עם גבהים. יש קטעים שמסומנים כ"קלוויארד" (Calviard) – מסלולים טכניים במיוחד שדורשים שימוש בידיים ורגליים על הסלע. אם אתם סובלים מפחד גבהים משמעותי, כדאי לשקול היטב אם הטרק הזה מתאים לכם. ייתכן שרק הצד הדרומי יהיה אופציה טובה יותר, או לחלופין, שביל אחר בקורסיקה שהוא פחות אקסטרימי. אם אתם רוצים להתמודד עם זה, הכנה מנטלית מראש, התקדמות איטית ומדודה בקטעים המפחידים, והתמקדות אך ורק בצעד הבא יכולות לעזור. לפעמים הליכה עם חבר רגוע יותר בקטעים האלה יכולה להקל על החרדה. אל תכריחו את עצמכם לעשות משהו שמסכן אתכם או גורם לכם סבל רב.

אז זהו. ה-GR20. לא עוד סתם טרק ברשימה. זה פסגת האתגר למטיילים רבים. זה שילוב של יופי פראי, קושי פיזי ומנטלי, ופשוט כיף אדיר של להיות בחוץ, להתנתק, ולהתמקד רק בצעד הבא. כן, יהיו רגעים קשים. יהיו רגליים כואבות. יהיו ימים גשומים וקרים. אבל יהיו גם נופים שיגרמו לכם לעצור ולבהות במשך דקות ארוכות. יהיו שיחות עומק עם אנשים שבדיוק הכרתם. יהיה סיפוק עצום כשאתם מגיעים לבקתה בסוף היום. ויהיה רגע בלתי נשכח כשאתם מגיעים לקונקה או קלנזנה, תלוי מאיפה התחלתם, ופשוט יודעים שעשיתם את זה. כבשתם את ה-GR20. אז אם אתם מחפשים את האתגר הגדול הבא שלכם, אם אתם מוכנים להתאמן, להזיע ולקבל קצת שריטות ושפשופים, קורסיקה מחכה לכם. תתחילו לתכנן. הטרק של החיים שלכם אולי נמצא ממש מעבר לפינה (או מעבר לפסגה הבאה).