אוקיי, בואו נדבר תכלס. יש יעדים בעולם שרואים בתמונות וחושבים 'וואו, חייב להיות שם'. ואז יש את פיצרוי. פיצרוי זה לא סתם 'וואו'. פיצרוי זה אגדה.

זה פסגה איקונית שרואים באלף לוגואים של חברות טיולים, בגלויות, בטפטים למחשב. אבל לראות אותה מרחוק זה משהו אחד. להגיע ממש קרוב, להרגיש את העוצמה שלה, לטפס במסלולים שמגיעים לבסיס שלה – זה כבר ליגה אחרת לגמרי.

אם חשבתם שראיתם הכל בדרום אמריקה, או אם אתם רק מתחילים לתכנן את הטיול שלכם לפטגוניה, תתכוננו. הולכים לצלול עמוק לתוך כל מה שצריך לדעת על הטרק הזה. לא רק התמונות המהממות, אלא איך להגיע אליהן בלי לשבור את הרגל (תרתי משמע), איזה מסלול הכי מתאים לכם, ואיך להפוך את החוויה לבלתי נשכחת. שפשפו את העיניים, כי הולך להיות מעניין.

פיצרוי: המדריך (האמיתי) לטרק של החיים

אז למה דווקא פיצרוי?

ההר הזה, שמתנשא לגובה 3,405 מטרים, הוא לא רק פסגה. הוא סמל. הוא מזוהה מיידית עם פטגוניה, ועם הרפתקה. הצורה הייחודית שלו, המחודדת והדרמטית, גורמת לו לבלוט בנוף כאילו מישהו הציב אותו שם במיוחד כדי שצלמים ומטיילים ישתגעו עליו.

והאמת? זה עובד. הוא יגרום לכם להוציא את המצלמה כל שתי דקות, גם אחרי עשר שעות הליכה כשהרגליים רועדות והגב כואב. היופי הפראי שלו, השילוב של סלעים מחודדים, קרחונים כחולים-לבנים, אגמים בצבע טורקיז ואף ירוק עמוק, ויערות עבותים – זה קוקטייל ויזואלי שקשה לעכל.

אבל פיצרוי הוא לא רק תמונה סטטית. הוא חוויה דינמית. הוא מזג אוויר שיכול להשתנות מקצה לקצה תוך שעה, רוחות שיכולות להפיל אתכם (באמת), שבילים שדורשים כבוד, והרבה, הרבה הליכה. וזה מה שהופך את זה לאתגר ששווה לקחת. זה לא טיול בגן שעשועים. זה טיול בטבע בשיא הדרו, וגם בשיא הקשיחות שלו.

אל צ'אלטן: שער הכניסה שלכם לגן עדן (עם קצת בוץ)

כדי להגיע לפיצרוי, או ליתר דיוק למסלולים שסובבים אותו, אתם צריכים להגיע לעיירה קטנה בשם אל צ'אלטן (El Chaltén). תדמיינו עיירת מערב פרוע, רק בגרסת דרום אמריקה הקפואה (טוב, לא תמיד קפואה, אבל הבנתם). היא הוקמה יחסית מאוחר, רק ב-1985, כדי לחזק את הנוכחות הארגנטינאית באזור גבול סוער עם צ'ילה.

היום היא בירת הטרקים של ארגנטינה, וכלכלתה מבוססת כמעט לחלומה על תיירות וטרקים. אין כאן קניונים נוצצים או חיי לילה פרועים (אלא אם אתם מחשיבים בירה בפאב קטן 'חיי לילה פרועים'). מה שיש זה נוף עוצר נשימה מכל פינה ברחוב, אווירה רגועה יחסית (אפילו בעונה העמוסה), ובעיקר – נקודת יציאה מושלמת לכל הטרקים באזור.

אל צ'אלטן מגיעים בדרך כלל באוטובוסים מלאים במטיילים מכל העולם, בעיקר מקלפאטה (El Calafate), העיירה הגדולה יותר שנמצאת כשלוש שעות נסיעה משם ושבה נמצא שדה התעופה הקרוב.

שאלה: האם אל צ'אלטן יקרה?

תשובה: יחסית לרוב ארגנטינה? קצת יותר. יחסית לעיירות טרקים מפורסמות אחרות בעולם? בדרך כלל סבירה. האוכל בסופרמרקטים יכול להיות יקר יותר כי הכל מגיע מבחוץ, וגם הלינה מתומחרת בהתאם לביקוש. אבל עדיין אפשר למצוא פתרונות לינה ואוכל בתקציבים שונים.

לינה ואוכל: איפה לשים את הראש ולמלא את הבטן?

יש באל צ'אלטן הכל: מהוסטלים למטיילים עם תקציב מוגבל (שבהם תמצאו כנראה את רוב החברים הישראלים שלכם), דרך הוסטלים קצת יותר שקטים ועד מלונות בוטיק קטנים ונעימים. הרבה מהמטיילים בוחרים לשלב – לישון חלק מהזמן בהוסטל וחלק מהזמן בקמפינג מסודר או אפילו בקמפינג פראי (בחניוני לילה ייעודיים במסלולים עצמם, ללא תשלום). הקמפינג בטבע של פטגוניה, עם הנוף שנשקף מהאוהל, זו חוויה בפני עצמה.

מבחינת אוכל, יש מסעדות ובתי קפה, פיצריות ופאבים. אל תצפו לגורמה עולמי, אבל בהחלט אפשר למצוא ארוחות טובות ומנחמות אחרי יום ארוך של הליכה. הסופרמרקטים באל צ'אלטן מצוידים למדי, ויש בהם את כל מה שצריך כדי להצטייד לטרקים של יום או יומיים: פסטה, אורז, קוסקוס, שימורים, חטיפי אנרגיה, שוקולד (הכי חשוב), פירות יבשים, וגם גזיות ובלוני גז אם אתם מבשלים לעצמכם.

שאלה: האם צריך לקנות אוכל מראש לפני שמגיעים לאל צ'אלטן?

תשובה: לא חובה. הסופרמרקטים באל צ'אלטן לגמרי מספקים לטרקים היומיים או הלינה בחניונים בטבע. המחירים שם סבירים, ולפעמים עדיף לקנות שם כדי לא לסחוב יותר מדי.

המסלול הכוכבי: לגונת לוס טרס (Laguna de los Tres) – הקלאסיקה שלא מאכזבת (אלא אם יש ערפל)

אם שמעתם על טרק לפיצרוי, כנראה ששמעתם על לגונת לוס טרס. זה המסלול הכי מפורסם, הכי עמוס (בעונה), והכי אייקוני. למה? כי הוא מגיע הכי קרוב לבסיס המרשים של פסגות פיצרוי ו-Cerro Poincenot, ומסתיים בלגונה קטנה שמשמשת מראה מושלמת לנוף הדרמטי הזה. ביום בהיר, כמובן.

המסלול מתחיל בקצה של אל צ'אלטן, והוא הלוך ושוב באותו תוואי (בערך). האורך הכולל הוא כ-20-25 ק"מ (תלוי איפה מתחילים וקצת משתנה בין מפות), והוא לוקח בדרך כלל 8-10 שעות הליכה בקצב רגוע, כולל הפסקות.

החלק הראשון הוא יחסית קל, בתוך יער ואז בשטח פתוח עם נוף משגע על עמק הנהר. עוברים ליד לגונת קאפרי (Laguna Capri) היפה, שבה אפשר לעשות עצירה קצרה ואפילו לישון בקמפינג שמסודר לידה (בתשלום). משם ממשיכים לכיוון חניון הקמפינג החינמי ריו בלנקו (Campamento Poincenot) שנמצא בלב היער, ממש מתחת לעלייה האחרונה. זה מקום מצוין ללון בו אם רוצים לעשות את העלייה ללגונה מוקדם בבוקר, לזריחה למשל.

העלייה המפורסמת (והכואבת) לגונה

אחרי חניון פואנסנוט מגיעה העלייה הגדולה. זוהי עלייה תלולה וארוכה, כ-400 מטרים אנכיים על פני קילומטר אחד בערך. השביל סלעי, לפעמים קצת דרדרתי, והוא דורש מאמץ רציני. הרגליים שורפות, הלב דופק, ואתם תוהים למה לא נשארתם לישון עד מאוחר בהוסטל. אבל אל ייאוש!

כל צעד למעלה מקרב אתכם לנוף ששווה כל גרם של מאמץ. וכשמגיעים למעלה… וואו. לגונת לוס טרס הפרושה למרגלות הפסגות האדירות, קרחון שגולש מהן, ולגונה קטנה נוספת (Laguna Sucia – הלגונה המלוכלכת, למרות שהיא בכלל לא מלוכלכת ונראית מצוין) בצד. ביום בהיר זה מחזה בלתי נשכח.

הרבה מטיילים עושים את המסלול הזה ביום אחד מאל צ'אלטן וחזרה. זה בהחלט אפשרי, אבל דורש יום ארוך. האופציה של לינה בחניון פואנסנוט או ריו בלנקו מאפשרת לפצל את הטרק ליומיים ולהנות יותר מהזריחה על הפיצרוי (מחזה מרהיב שמצריך יציאה לחושך מוחלט מהקמפינג, ואולי קצת מזל עם מזג האוויר).

שאלה: מתי הזמן הכי טוב לעשות את הטרק ללוס טרס?

תשובה: העונה הכי מומלצת היא הקיץ הדרום אמריקאי (דצמבר עד פברואר). הטמפרטורות נוחות יותר, ימי ההליכה ארוכים יותר, ויש סיכוי טוב יותר למזג אוויר יציב יחסית (אבל בפטגוניה 'יציב' זו מילה עם משמעות גמישה מאוד). הסתיו (מרץ-אפריל) יפהפה עם צבעי השלכת אבל קר יותר, והאביב (אוקטובר-נובמבר) יכול להיות הפכפך. בחורף קר מדי ויש שלג.

מסלולים אלטרנטיביים: לא רק לוס טרס בעולם הזה

לגונת לוס טרס היא גולת הכותרת, אבל פארק לוס גלאסיירס (Parque Nacional Los Glaciares) באזור אל צ'אלטן מציע עוד המון מסלולים מדהימים ששווים בהחלט את ההשקעה. חלקם קצרים וקלים יותר, חלקם ארוכים ומאתגרים לא פחות.

לגונה טורה (Laguna Torre): קרחונים, לגונה, ושקט יחסי (פחות לוס טרס סטייל)

זהו המסלול השני בפופולריותו באזור, והוא לא פחות מדהים, פשוט בצורה אחרת. הוא מוביל ללגונה טורה, שבקצה שלה נמצא קרחון גרנדה (Glaciar Grande) המרשים וצוקי סרו טורה (Cerro Torre) המחודדים.

המסלול הלוך ושוב הוא גם כן בסביבות 20-22 ק"מ, וגם הוא לוקח כ-7-9 שעות. הוא קל יותר מהמסלול ללוס טרס מכיוון שאין בו עלייה תלולה וממושכת כמו העלייה האחרונה ללוס טרס. רוב המסלול מתון, עובר בתוך יער, לאורך נהר, ועם נופים יפים של ההרים מסביב.

בקצה המסלול יש חניון קמפינג חינמי בשם דה אגוסטיני (Campamento De Agostini), גם הוא אופציה מצוינת ללינת לילה בטבע. מלגונה טורה ניתן להמשיך למסלול קצר וקצת יותר טכני לנקודת תצפית מעל הלגונה והקרחון (Mirador Maestri), שממנה נשקף נוף עוצמם על הקרחון.

לגונה טורה נותנת פרספקטיבה אחרת על הרי פטגוניה המחודדים, והיא אופציה מעולה למי שמחפש טרק יום מרהיב בלי העומס (הפיזי והאנושי) של לוס טרס, או למי שיש לו מספיק זמן לעשות את שניהם (מומלץ בחום!).

לומת דל פלייגה טומבדו (Loma del Pliegue Tumbado): המבט הכי טוב על הכל?

המסלול הזה פחות מוכר מהשניים הקודמים, אבל הוא אולי נותן את התצפית המקיפה והמרשימה ביותר על כל האזור: גם על פיצרוי וגם על סרו טורה, וגם על עמק הנהר והעיירה אל צ'אלטן. הוא מתחיל בנקודה אחרת בעיירה (ליד משרד הפארק), והוא לוקח כ-6-8 שעות הלוך ושוב (18-20 ק"מ).

הוא עולה בצורה מתונה יחסית (יש עלייה בהתחלה ואז עוד אחת לקראת הסוף), רובו בשטח פתוח ופחות מוגן מרוחות. בגלל שהוא פחות פופולרי, הוא גם פחות עמוס באופן משמעותי, ונותן תחושה של פטגוניה קצת יותר פראית ושקטה. הנוף הפנורמי מלמעלה, במיוחד ביום בהיר, הוא פשוט עוצר נשימה. זו אופציה מצוינת ליום השלישי של טרקים, אחרי שעשיתם את לוס טרס ולגונה טורה.

עוד מסלולים קצרים יותר

למי שרוצה רק טעימה מהנוף או מתקשה במסלולים ארוכים, יש אופציות קצרות יותר. שביל נוח מוביל לנקודת תצפית על הפיצרוי ממש קרוב לאל צ'אלטן (Mirador del Fitz Roy), שמספיקה כדי לקבל תמונה יפה ולחזור תוך שעה-שעתיים. מסלול קצר נוסף הוא למפל צ'ורייו דל סלטו (Chorrillo del Salto), כ-4 ק"מ הלוך ושוב מהעיירה, הליכה קלה ונעימה בתוך יער.

התמודדות עם השטח ומזג האוויר: כי הטבע לא קיבל את התחזית שלכם

פטגוניה מפורסמת לא רק בנופים שלה, אלא גם במזג האוויר ההפכפך והרוחות העזות שלה. זה לא סתם מיתוס. זה אמיתי. מזג האוויר יכול להשתנות מיום שמשי וחמים לסופה קפואה תוך כמה שעות בודדות. ולכן, להיות ערוכים זה לא המלצה, זו חובה.

השבילים באזור פיצרוי מסומנים היטב בדרך כלל, אבל השטח עצמו יכול להיות מאתגר. יש קטעים סלעיים, קטעים עם שורשים, קטעים בוציים (אחרי גשם או הפשרת שלגים), וקטעים שבהם צריך לחצות נחלים קטנים על גבי אבנים או גשרים מאולתרים. נעלי הליכה טובות ויציבות הן קריטיות.

רוחות פטגוניה: כן, הן אמיתיות. ולא, הן לא נחמדות.

הרוחות באזור אל צ'אלטן יכולות להיות פשוט מטורפות. הן מגיעות מכיוון האוקיינוס השקט וצוברות תאוצה כשהן עוברות מעל הרי האנדים. לפעמים זה מרגיש כאילו מישהו דוחף אתכם בכל הכוח. בהליכה בשטח פתוח, במיוחד בקטעים גבוהים או ליד אגמים גדולים, הרוח יכולה להיות כל כך חזקה שהיא מקשה על ההליכה ודורשת מאמץ נוסף לשמור על שיווי משקל. זה גם משפיע מאוד על תחושת הקור, ולכן שכבת רוח טובה היא קריטית.

שאלה: מה עושים אם מזג האוויר גרוע?

תשובה: מקשיבים לתחזית (אבל בזג עין ספקנית), ומקשיבים לגוף. אם יש רוחות מטורפות, גשם זלעפות, או ערפל סמיך שמסתיר הכל – אולי זה לא היום לעלות את העלייה ללוס טרס. אל תתביישו לשנות תוכניות. יש ימים יפים יותר, והבטיחות קודמת לכל. אפשר לעשות מסלולים קצרים יותר, לטייל בעיירה, או פשוט לשבת בפאב עם בירה ולחכות שמזג האוויר ישתפר (סיכוי טוב שיקרה).

ציוד חובה (ועוד כמה דברים שלא חשבתם עליהם): מה לארוז כדי לשרוד (ולהנות)

לא, אתם לא צריכים להיות מטפסי הרים מקצועיים כדי לטייל באזור פיצרוי. אבל אתם כן צריכים להיות ערוכים מבחינת ציוד. השקעה בציוד הנכון יכולה לעשות את ההבדל בין טרק מהנה לחוויה מבאסת.

הנה כמה דברים שפשוט אסור לוותר עליהם:

• בגדים בשכבות: זה הכי חשוב בפטגוניה. מזג האוויר משתנה מהר, ואתם רוצים להיות מסוגלים להתאים את הלבוש שלכם בקלות. שכבה ראשונה מנדפת זיעה (תרמית), שכבה שנייה מחממת (פליז, פוך קל), ושכבה שלישית נגד רוח ומים. אל תחסכו על השלישית.
• נעלי הליכה טובות ויציבות: כאלה שרגילים אליהן, שמונעות נקעים ושלפוחיות, עם סוליה טובה לאחיזה בשטח סלעי ובוצי.
• מקלות הליכה: משדרגים משמעותית את היציבות, מקלים על הברכיים בירידות, ועוזרים בעליות. כן, גם אם אתם מרגישים צעירים ונמרצים, הם יעשו לכם רק טוב.
• בקבוק מים או שקית שתייה: חשוב לשתות הרבה. לאורך המסלולים הראשיים יש הרבה נחלים שבהם אפשר למלא מים (המים בדרך כלל נקיים וראויים לשתייה, אבל אם אתם ממש חוששים, קחו פילטר או טבליות טיהור. רוב המטיילים שותים ישר מהנחל).
• שכבה עליונה נגד רוח ומים: ז'קט גור-טקס או חומר דומה. זה המגן שלכם מפני הרוח האכזרית של פטגוניה ומגשם פתאומי.
• כובע וכפפות: גם בקיץ! בבוקר ובערב יכול להיות קר מאוד, ובפסגות ונקודות גבוהות הרוח מקפיאה. כובע צמר או פליז וכפפות פליז או כאלה שמגנות מרוח הן ציוד חובה.
• קרם הגנה ומשקפי שמש: השמש חזקה בגבהים ובפטגוניה באופן כללי, גם אם קר.
• פנס ראש: אם אתם יוצאים מוקדם לזריחה או חוזרים מאוחר.
• מפות ומצפן/GPS: למרות שהשבילים מסומנים היטב, תמיד טוב שיהיה גיבוי. אפליקציות כמו Mapy.cz או AllTrails עם מפות שהורדתם מראש יכולות להציל חיים (או לפחות יום טיול). לא לסמוך רק על הקליטה בטלפון (שאין).
• אוכל ושתייה לדרך: חטיפי אנרגיה, פירות יבשים, אגוזים, שוקולד, כריכים. דברים שנותנים אנרגיה וקל לסחוב.
• שק אשפה קטן: כדי לקחת את כל הזבל שלכם בחזרה לאל צ'אלטן. השארת פסולת בטבע היא עברה על חוקי הפארק ופשוט מגעילה. שמרו על הניקיון!

ענייני בטיחות: כי אף אחד לא רוצה להיות הסיפור המצחיק (שנגמר לא טוב) בפונדק

המסלולים המרכזיים באזור פיצרוי בטוחים יחסית, אבל עדיין מדובר בטרקים בהרים. חשוב להיות מודעים לסכנות. תמיד כדאי להודיע למישהו (בהוסטל, לחבר) לאיזה מסלול יצאתם ומתי אתם מתכננים לחזור. אם אתם הולכים לבד, זה חשוב במיוחד. היו קשובים לגוף שלכם, לסימני עייפות או כאב. אם אתם לא מרגישים טוב, אל תהססו לחזור אחורה.

במקרה חירום (פציעה קשה, איבוד דרך משמעותי), מספר החירום בארגנטינה הוא 101. באל צ'אלטן יש גם משרד של הפארק הלאומי שבו אפשר לקבל מידע ולהתייעץ. אבל הכי טוב זה פשוט להיות ערוכים ולהימנע ממצבי חירום מלכתחילה.

שאלה: האם צריך מדריך בשביל הטרקים?

תשובה: לטרקים היומיים הפופולריים כמו לוס טרס ולגונה טורה, ממש לא. השבילים מסומנים היטב ועמוסים במטיילים (בעונה). אם אתם מתכננים טרקים ארוכים יותר, מסלולים פחות מוכרים, או רוצים לצאת למסלולים טיפוס מורכבים יותר – אז בהחלט כדאי ואף חובה לשקול מדריך מקומי מוסמך.

שאלות בוערות (ותשובות שיחסכו לכם הרבה כאב ראש)

בואו נסכם בכמה שאלות נוספות שבוודאי עוברות לכם בראש עכשיו:

שאלה: האם אפשר לעשות את הטרקים עם ילדים?

תשובה: תלוי במסלול ובילד. המסלול למיראדור פיצרוי או לצ'ורייו דל סלטו לגמרי מתאים למשפחות. המסלול ללגונה טורה יכול להתאים לילדים גדולים יותר בכושר טוב. המסלול ללוס טרס, ובמיוחד העלייה האחרונה, מאתגר מאוד לילדים קטנים. אם הילד בכושר טיולים מעולה, אפשר לשקול, אבל קחו בחשבון שזה יום ארוך וקשה.

שאלה: כמה ימים כדאי להקדיש לאזור אל צ'אלטן?

תשובה: מינימום שלושה לילות כדי להספיק שני טרקים ראשיים (לוס טרס ולגונה טורה). ארבעה-חמישה לילות יאפשרו לכם לעשות גם את לומת דל פלייגה טומבדו או מסלולים קצרים נוספים, ולהיות גמישים יותר במקרה של מזג אוויר גרוע.

שאלה: האם יש קליטה סלולרית באל צ'אלטן ובמסלולים?

תשובה: באל צ'אלטן יש קליטה סלולרית ו-Wi-Fi (לרוב לא מהירים במיוחד). במסלולים עצמם? כמעט ושום כלום. תתכוננו להתנתק מהרשת ולהתחבר לטבע. זה חלק מהקסם.

שאלה: האם כדאי לשלב את פיצרוי עם פטגוניה הצ'יליאנית (טורס דל פיינה)?

תשובה: בהחלט! הרבה מטיילים משלבים את שני הפארקים האייקוניים הללו. יש אוטובוסים שמקשרים בין אל צ'אלטן/קלפאטה לפורטו נטאלס (Porto Natales), העיירה שקרובה לטורס דל פיינה. שני הפארקים מדהימים ונותנים חוויות קצת שונות של פטגוניה.

אז הנה זה. פיצרוי. זו לא סתם פסגה, זה יעד. זה טרק שדוחף אתכם קצת, מתגמל אתכם בנופים שלא רואים כל יום, ומשאיר אתכם עם תחושה של הישג אדיר. הוא דורש כבוד, הכנה, קצת מזל טוב עם מזג האוויר, והרבה נכונות ללכת. אבל אם אתם מחפשים חוויה שתזכרו כל החיים, פיצרוי מחכה לכם. רק אל תשכחו את שכבות הבגדים, טוב?