המסע המדברי האולטימטיבי: מנחל עין גדי לים המלח, צעד אחרי צעד (ומלוח)

יש טיולים. ויש את הטיול הזה. תחשבו רגע על המדבר. חם, יבש, אינסופי. ועכשיו תדמיינו לסיים יום שלם של הליכה בנוף פראי, נוף שקיים אלפי שנים ולא ממש השתנה, ולהגיע למקום הנמוך ביותר בעולם. להשתכשך (או ליתר דיוק, לצוף) במים המלוחים האלה, כשהשמש שוקעת מעל הרי מואב. זה לא סתם מסלול, זו חוויה. זו אגדה שאתם הולכים לחיות. אם אתם קוראים את זה, כנראה שאתם כבר מדמיינים את זה. יופי. כי בואו נדבר תכלס: הטרק הזה מנחל עין גדי לים המלח הוא אחד הדברים הכי אייקונים, הכי מאתגרים והכי מתגמלים שאפשר לעשות בארץ. הוא דורש הכנה. הוא דורש כוח רצון. אבל הוא שווה כל טיפת זיעה. ובסוף? אתם על גדות ים המלח, מרגישים כמו כובשים. אז איך עושים את זה כמו שצריך? מה חייבים לדעת? ומה לעזאזל אורזים?

למה דווקא הטרק הזה? מה יש בו?

בואו נדבר על זה בפתיחות. מדבר יהודה יפה. מאד יפה. אבל הוא גם קשוח. ועין גדי? גן עדן קטן באמצע השום-מקום הזה. מים זורמים, מפלים, בעלי חיים, צמחייה עשירה. זו אואזיס אמיתית. ועכשיו קחו את האואזיס הזו ותחברו אותה בקו ישר (בערך) לים המלח. אתם עוברים מגן עדן סחוף רוחות ומים, ללב המדבר הצחיח, מטפסים לגבהים שמספקים נוף עוצר נשימה (וגם קצת חוסר נשימה מהמאמץ, בואו נודה), ויורדים שוב לעבר המקום הכי נמוך על פני כדור הארץ. הניגודים האלה, המעבר הדרמטי הזה בין נופים ומיקרו-אקלימים, זה מה שהופך את הטרק הזה למיוחד כל כך.

זה מסלול שמשלב הכל:

• טבע פראי: נחלים, מפלים, צוקים, ערוצי וואדיות עמוקים.
• היסטוריה: שרידים ארכיאולוגיים, סיפורים עתיקים (ע"ע מצדה הקרובה).
• אתגר פיזי: עליות וירידות רציניות, מרחק לא מבוטל.
• נופים עוצרי נשימה: מבט על המדבר, ים המלח, הרי מואב בירדן.
• סיום אגדי: לטבול בים המלח אחרי יום הליכה. פרס שאין כדוגמתו.

זה לא טיול שבו עוצרים כל כמה מטרים לקנות גלידה. זה טיול שמחבר אתכם לטבע, לגבולות שלכם, ובעיקר – לתחושת סיפוק אדירה בסוף. ואם אתם צריכים עוד סיבה? תחשבו על התמונות. הן הולכות להיות מדהימות.

הכנה לטרק: לא למזלזלים!

אוקיי, שוכנעתם. יופי. עכשיו בואו נהיה רציניים. הטרק הזה הוא לא הליכה קלה בפארק. הוא דורש הכנה פיזית, נפשית, ולוגיסטית. אל תצאו לדרך הזו בלי לדעת לאן אתם הולכים ועם מה אתם הולכים.

1+1= כמה מים? חישוב כמויות הנוזלים שיצילו לכם את החיים

זו הנקודה הכי קריטית במדבר. מים! ושוב: מים! ושוב: עוד מים! אתם הולכים במקום חם ויבש, לעיתים בשטח חשוף לגמרי לשמש. התייבשות כאן היא לא רק לא נעימה, היא מסוכנת. אין נקודות מילוי מים לאורך המסלול עצמו, מרגע שעזבתם את שמורת עין גדי. הכל עליכם, על הגב שלכם.

כמה צריך? הכלל הוא לפחות 5-6 ליטר לאדם ליום הליכה במדבר בקיץ. בעונות המעבר (סתיו אביב), אולי 4-5 ליטר. זה משתנה כמובן לפי קצב ההליכה, המבנה הגופני, ומעל הכל – הטמפרטורה. עדיף שיישאר בסוף מאשר שיחסר באמצע. ברצינות. עדיף לסחוב עוד קילו-שניים מיותרים מאשר להתייבש. וכן, זה כבד. מאד כבד בהתחלה. אבל אתם שותים, והמשקל יורד. יופי.

טיפ למקצוענים (ולאלו שסוחבים להם את הציוד): אם יש לכם אפשרות לוגיסטית, אפשר לעשות הטמנת מים מראש בנקודה נגישה בדרך העליונה (כמו בדרך ג'יפים שחוצה את השטח). אבל זה דורש ידע בשטח ורכב מתאים. לרוב האנשים? הכל על הגב. ואל תשכחו אלקטרוליטים (איזוטון, טבליות מלח וכו'). הם עוזרים לגוף לספוג את המים ולהחזיר מינרלים שאובדים בזיעה.

מה אורזים לטרק הזה? רשימת ציוד (כמעט) אולטימטיבית

ציוד טוב יכול לעשות את ההבדל בין סבל לחוויה טובה. אז מה לוקחים?

• תרמיל גב נוח ואיכותי: כזה שיושב טוב על הגב, עם מערכת גב מאווררת ותמיכה באגן. אתם הולכים לסחוב אותו שעות.
• נעלי הליכה גבוהות ותומכות: כאלה שאתם רגילים ללכת איתן, שכבר עשיתם איתן כמה קילומטרים. שטח המדבר מלא אבנים מתנדנדות, נקעים ברגליים זה לא כיף.
• ביגוד: קל, נושם, מנדף זיעה. בגדים בהירים עדיפים כי הם מחזירים שמש. כובע רחב שוליים הוא חובה! גם משקפי שמש. אולי חולצה ארוכה דקה להגנה מהשמש.
• קרם הגנה: גם אם אתם "לא נשרפים", השמש המדברית אגרסיבית.
• עזרה ראשונה: פלסטרים (הרבה, לשלפוחיות!), חומר חיטוי, גאזה, סרטים אלסטיים לתמיכה, משככי כאבים, תרופות אישיות. ערכה בסיסית שתדעו להשתמש בה.
• אוכל: קל לנשיאה, עתיר אנרגיה. סנדוויצ'ים, פירות יבשים, אגוזים, שוקולד, חטיפי אנרגיה. חשוב לאכול ולשתות לאורך כל הדרך, לא רק כשמרגישים רעב או צמא.
• מפה ומצפן / GPS / אפליקציית ניווט: גם אם המסלול מסומן, תמיד טוב שיהיה גיבוי ואפשרות לוודא שאתם על המסלול הנכון. סוללה מלאה בטלפון ו/או סוללה ניידת.
• פנס ראש: למקרה שמתעכבים והשמש שוקעת. במדבר נהיה חשוך מאד ומהר.
• שקית אשפה: את כל מה שהבאתם אתם מחזירים איתכם. אל תשאירו שום זבל בשטח.
• טלפון: עם סוללה מלאה, למקרה חירום (וקליטה, שזו כבר שאלה אחרת בחלק מהמקומות).
• מקלות הליכה: יכולים לעזור מאד בעליות ובירידות, ולהוריד עומס מהברכיים.
• בגדים להחלפה וסנדלים/כפכפים: שיחכו לכם ברכב בנקודת הסיום. להוריד את נעלי הטיולים אחרי יום כזה זה תענוג שקשה לתאר במילים.
• מגבת ודברים לרחצה/טבילה: כי אתם מגיעים לים המלח!

בקיצור, תחשבו על כל מה שאתם צריכים כדי לשרוד בנוחות (יחסית) יום שלם בשמש, רחוק מציביליזציה, ואז תוודאו שיש לכם את כל זה.

המסלול: עין גדי לים המלח, איפה עוברים ואיך לא הולכים לאיבוד?

הטרק הזה הוא לא מסלול רשמי אחד ויחיד של רשות הטבע והגנים שמתחיל בנקודה A ומסתיים בנקודה B עם שילוט לכל אורך הדרך. הוא למעשה חיבור של כמה קטעי שטח ומסלולים קיימים. הגרסה הקלאסית מתחילה בנחל עין גדי, מטפסת למעלה, הולכת על הרמה, ויורדת לים המלח. יש כמה וריאציות קלות, אבל העיקרון דומה.

איך מתחילים? בנחל עין גדי, ברור!

נקודת ההתחלה היא בדרך כלל בשמורת טבע עין גדי. אפשר להתחיל בשני הנחלים העיקריים: נחל דוד או נחל ערוגות. נחל דוד יותר מוכר ויש בו מים ופינות יפות מההתחלה. נחל ערוגות פראי יותר ודורש הליכה ארוכה יותר בתוך הערוץ כדי להגיע למפלים הגדולים.

מתוך השמורה, המסלול הנפוץ ביותר שמוביל החוצה ומעלה הוא דרך "מעלה עין גדי" או "מעלה בני המושבים", שבעבר נקרא גם "השביל הרומי". זהו טיפוס רציני ותלול על המצוק מעל שמורת עין גדי. הוא מסומן בשחור והוא, בואו נאמר בעדינות, מאתגר. הנוף מאחוריכם של הנחל והמדבר שנפתח מתחתכם פשוט מטורף, והוא הפיצוי על כל גרם של מאמץ בעלייה הזו. בסוף העלייה מגיעים למצוק עליון, לאזור שנקרא "מישור עין גדי" או "שלוחת הצפירה".

על הרמה: הליכה מדברית קלאסית

אחרי הטיפוס המייגע (והמדהים), מגיעים למישור. פה ההליכה בדרך כלל קלה יותר מבחינת שיפוע, אבל היא חשופה לגמרי לשמש ורוח. המסלול בדרך כלל עוקב אחרי שבילים מסומנים (כחול, אדום) לכיוון מזרח, מזרח-דרום מזרח. עוברים ליד שרידים עתיקים, בורות מים (בדרך כלל יבשים), ולפעמים אפשר לראות שיירות גמלים או עדרים של צאן וגדיים שמטיילים בשטח.

זו הליכה ארוכה יחסית, והיא יכולה להיות קצת מונוטונית לעיתים, אבל הנוף המדברי הפתוח מסביב, וההבנה שאתם הולכים בשבילים ששימשו אנשים אלפי שנים לפניכם, מוסיפים המון לחוויה.

הירידה לים המלח: הסוף מתקרב!

החלק האחרון של הטרק הוא הירידה התלולה מהמצוק לים המלח. יש כמה אפשרויות ירידה, תלוי במסלול המדויק שבחרתם על הרמה. ירידה נפוצה היא דרך "מעלה איסיים" (אדום) שמגיע בסופו של דבר סמוך לכביש 90 ולאזור המלונות של עין בוקק (או קצת צפונה משם, תלוי איפה בדיוק יוצאים). יש ירידות נוספות פחות מסומנות או מוכרות.

הירידה תלולה מאד, וצריך להיזהר לא להחליק. הברכיים מרגישות אותה היטב! אבל ככל שיורדים, ים המלח נהיה גדול יותר, והתחושה שהנה, הגעתם, מתחילה להתגבר. זו התחושה של הסוף הטוב, של הניצחון הקטן.

שאלות שאתם בטח שואלים את עצמכם (וגם את גוגל, עד שקראתם את זה):

?האם הטרק הזה מתאים למשפחות עם ילדים

באופן כללי? פחות. העלייה והירידה תלולות ומאמצות, וההליכה על הרמה ארוכה וחשופה. אלא אם כן מדובר במתבגרים מנוסים מאד בטיולים רגליים ורגילים למאמץ, הטרק במלואו עלול להיות קשה ומסוכן מדי.

?כמה זמן לוקח הטרק

תלוי בקצב ההליכה ובעצירות, אבל לרוב בין 6 ל-10 שעות. כדאי להתחיל מוקדם בבוקר כדי להימנע מחום הצהריים המדברי ולהיות בטוחים שמסיימים באור יום.

?מה העונה הכי טובה לעשות את הטרק

עונות המעבר – אביב וסתיו – הן האידיאליות. מזג האוויר נעים יותר, יש סיכוי למים בבורות (אם כי לא כדאי לבנות על זה), והחום הקיצוני פחות מורגש. בקיץ הטרק קשה מאד בשל החום הכבד, ובחורף יכול להיות קר, גשום, ואף מסוכן בגלל שיטפונות.

?האם צריך מדריך לטרק

המסלולים המרכזיים מסומנים, אבל הניווט על הרמה יכול להיות מאתגר למי שלא מנוסה בשטח. אם אין לכם ניסיון בניווט במדבר או שאתם לא בטוחים במסלול, כדאי לשקול הליכה עם מדריך שמכיר את השטח כמו את כף ידו. גם עניין ההקפצות של הרכב הוא קריטי, ולפעמים קל יותר לפתור אותו עם מדריך.

?איפה משאירים את הרכב בבוקר ואיך חוזרים ממגון

זו נקודה לוגיסטית חשובה. אתם מתחילים בשמורת עין גדי ומסיימים בים המלח (בדרך כלל באזור עין בוקק או דרומה משם). הדרך הכי נוחה היא להשאיר רכב אחד בנקודת הסיום ולנסוע עם רכב שני לנקודת ההתחלה. בסוף הטרק, לוקחים את הרכב השני וחוזרים לרכב הראשון. זה דורש שני רכבים או תיאום עם חבר/חברת הקפצות.

?מה לגבי חיות בר, במיוחד נחשים ועקרבים

המדבר הוא בית לבעלי חיים רבים. נחשים ועקרבים קיימים, במיוחד בעונות החמות. הם בדרך כלל פוחדים מבני אדם ויברחו אם יעשו רעש. הקפידו להסתכל איפה דורכים וידיים איפה שאתם נתלים. בלילה הם פעילים יותר, לכן חשוב לסיים את הטרק לפני החשיכה.

?האם אפשר לישון בשטח במהלך הטרק

הטרק מתוכנן כטיול יום ארוך ומאתגר. לינה בשטח במדבר דורשת ציוד מתאים, ידע בניווט לילה, ובמקרים מסוימים גם אישורים. רוב האנשים עושים אותו ביום אחד.

הסוף הטוב: ים המלח!

אז עליתם, הלכתם, ירדתם. הגעתם. הגוף כואב קצת (אולי הרבה), כפות הרגליים בוערות, אתם מלוחים מזיעה, אבל ההרגשה… ההרגשה היא משהו אחר. לראות את ים המלח קרוב, לדעת שאתם הולכים להיכנס אליו, זה הפיצוי האולטימטיבי. לטבול במים הצפופים האלה, לצוף ללא מאמץ, כשהמלח צורב בעדינות את כל השריטות הקטנות שקיבלתם בדרך, זה רגע של קסם מדברי. זה הרגע שבו אתם מבינים שכל המאמץ היה שווה את זה.

אז לכו על זה. תתכוננו כמו שצריך, תכבדו את המדבר, ואל תשכחו ליהנות מהדרך. המסע הזה מנחל עין גדי לים המלח הוא לא רק וי בווייז, זו חוויה שתישאר אתכם הרבה אחרי שהמלח יירד לכם מהעור.