טורס דל פיינה: המדריך המלא להרפתקה שממש תרצו לספר עליה לנכדים (וגם כמה דברים שתעדיפו לשכוח)

אם הגעתם לכאן, כנראה ששמעתם את השמועות. לחשו לכם על מקום בקצה העולם, איפשהו בדרום אמריקה הפראית, שבו הפסגות דוקרות את השמיים בצורה שלא נראית אמיתית, הקרחונים כחולים יותר מכל דבר שראיתם אי פעם, והרוח? אה, הרוח יכולה להעיף אתכם יחד עם המחשבות על החשבונות שבבית. אנחנו מדברים, כמובן, על טורס דל פיינה בפלטגוניה הצ'יליאנית. זה לא עוד "סתם" טיול. זו חוויה שתאתגר אתכם פיזית ומנטלית, תסחוט אתכם עד הטיפה האחרונה, ואז תשאיר אתכם פעורי פה מול נופים שפשוט לא מגיעים מהפלנטה הזו. במאמר הזה, נצלול עמוק לתוך הפארק הזה, נפרק את הטרקים המפורסמים לגורמים (אפילו את אלו שפחות מדברים עליהם בקבוצות פייסבוק), וניתן לכם את כל הכלים שתצטרכו כדי לתכנן את ההרפתקה הזו כמו שצריך. ואולי, רק אולי, נגלה לכם כמה סודות קטנים שיחסכו לכם כאב ראש (ועצבים). אז בואו נצא לדרך, כי המסע מתחיל עכשיו. ותאמינו לנו, אתם תצטרכו את המידע הזה.

טורס דל פיינה: לאן בדיוק הגעתם?

בואו נשים את הדברים על השולחן. טורס דל פיינה (Parque Nacional Torres del Paine) הוא לא משהו שאתם פשוט "קופצים" אליו. הוא ממוקם בדרום צ'ילה, בחבל פטגוניה, אזור שמפורסם בזכות מזג האוויר ההפכפך שלו, הנופים הדרמטיים שלו, והעובדה שהוא ממש, אבל ממש, בקצה הדרומי של יבשת אמריקה. זה יעד אפי שמושך אליו מטיילים מכל העולם, ועם סיבה טובה.

גאוגרפיה וקסם פטגוני

הפארק מתאפיין במגוון נופים עוצר נשימה. פסגות הגרניט המפורסמות – הטורסים עצמם (Los Torres), שמזדקרות לשמיים בצורה מחודדת ומרשימה – הן רק חלק מהסיפור. יש כאן אגמים בצבעים סוריאליסטיים, מקרחונים ענקיים שנסדקים ברעש מחריש אוזניים, דרך יערות עבותים ועד לשדות מרעה פתוחים שבהם משוטטים גואנקו (מין של לאמה פראית) חסיני רוח.

הקסם של פטגוניה טמון בפראיות שלה. אין כאן הרבה יישובים, התשתיות מינימליות (וזה בכוונה, כדי לשמור על המקום), ומזג האוויר הוא השליט הבלתי מעורער. תוכלו להתחיל יום עם שמש קופחת, לעבור בצהריים לגשם שוטף, ובערב לסיים עם שלג ורוח שמנסה להפיל אתכם מהשביל. זה חלק מהחוויה. אם אתם מחפשים ודאות, זה כנראה לא המקום בשבילכם. אם אתם מחפשים הרפתקה אמיתית? הגעתם למקום הנכון.

W או O? זאת השאלה

שני המסלולים המרכזיים בפארק הם אלו שמגדירים את רוב הטיולים כאן. האחד קצר יותר, פופולרי יותר, ומתמקד בנקודות השיא ה"קלסיות". השני ארוך יותר, מאתגר יותר, ומקיף את הפארק כמעט בשלמותו. הבחירה ביניהם תלויה הרבה בזמן שיש לכם, ברמת הכושר שלכם, ובעיקר – כמה סבל אתם מוכנים לספוג בשביל הנוף.

מסלול ה-W: יופי ארוז בזמן

מסלול ה-W, שזכה לשמו בגלל צורתו על המפה, הוא ללא ספק הפופולרי ביותר. הוא לוקח בדרך כלל 4-5 ימים, והוא "רק" 80 ק"מ לערך (אל תתנו ל"רק" הזה להטעות אתכם). הוא עובר בין שלושת נקודות השיא המרכזיות של הפארק:

• הטורסים (Base de las Torres): העלייה התלולה אל האגם שבבסיס פסגות הגרניט המפורסמות. זה ה-Must See. העלייה קשוחה, אבל הנוף למעלה, במיוחד בזריחה, שווה כל טיפת זיעה.
• עמק הצרפתי (Valle Francés): טרק צדדי מדהים שמוביל לעמק מוקף בפסגות גרניט נוספות. הנוף הפנורמי משגע, ותוכלו לשמוע (ולפעמים גם לראות) מפולות שלגים יורדות מהקרחונים שמעל.
• קרחון גריי (Glaciar Grey): הליכה לאורך אגם גריי שבו צפים קרחוני ענק כחולים. המסלול מוביל לתצפית מרשימה על הקרחון עצמו.

מסלול ה-W נגיש יחסית (במושגים פטגוניים), ויש לאורכו מחסות (Refugios) ומקומות קמפינג מסודרים. הוא מושלם למי שרוצה לטעום מטורס דל פיינה, לראות את האתרים המרכזיים, ואין לו שבועות שלמים להקדיש לטרק.

מסלול ה-O: ההרפתקה הגדולה

מסלול ה-O הוא הלופ המלא סביב רכס הפיינה. הוא ארוך יותר (כ-120-130 ק"מ) ולוקח בדרך כלל 7-9 ימים. הוא כולל את כל מה שמסלול ה-W מציע, בתוספת הקפת הרכס מצפון. החלק הצפוני פחות מתוייר, יותר פראי, וכולל את המעבר המפורסם והמאתגר – מעבר ג'ון גרדנר (Paso John Gardner). זהו המעבר הגבוה ביותר בפארק, והוא דורש טיפוס רציני וירידה תלולה, לעיתים קרובות בתנאי מזג אוויר קשים (רוחות, שלג). אבל הנוף שנשקף מראש המעבר, במיוחד על שדה הקרח הדרומי של פטגוניה, הוא אחד הנופים המרהיבים ביותר שתראו בחיים.

מסלול ה-O מיועד למי שמחפש חוויה עמוקה יותר, בדידות יחסית (בחלקו הצפוני), ואתגר פיזי משמעותי יותר. הוא דורש יותר תכנון, יותר ציוד (לרוב קמפינג הוא הכרחי בחלק מהקטעים), ויותר כושר. אבל התחושה של השלמת הלופ המלא? אין לזה מחיר.

אז איך מחליטים? שאלו את עצמכם: כמה זמן יש לכם? כמה אתם מוכנים לסבול (בכיף, כמובן!)? האם אתם רוצים את ה"להיטים" המרכזיים או את החוויה המלאה? אין תשובה נכונה או לא נכונה, רק את התשובה שהכי מתאימה *לכם*. רק אל תגידו שלא הזהרנו אתכם.

האם אתם באמת מוכנים? הכנה זה הכל

טורס דל פיינה ידרוש מכם הרבה. הרבה הליכה, הרבה עליות וירידות, הרבה התמודדות עם תנאי שטח ומזג אוויר. אל תגיעו לכאן ללא הכנה ראויה. זה לא מסלול הליכה קליל בפארק השעשועים השכונתי.

מבחינת כושר גופני, כדאי להיות מסוגלים ללכת עם משקל על הגב (גם אם אתם ישנים במחסות, תסחבו את הדברים שלכם) ימים ארוכים ברציפות, כולל עליות תלולות. אימוני הליכה עם משקל, טיפוס מדרגות, וחיזוק שרירי הליבה והרגליים יעזרו משמעותית. ככל שתהיו מוכנים יותר פיזית, כך תוכלו ליהנות יותר מהנוף ופחות מהכאבים (למרות שקצת כאב זה חלק מהעניין).

ציוד חובה

זו לא רשימה ממצה, אבל הנה כמה דברים שפשוט אי אפשר לוותר עליהם:

• תרמיל גב נוח ותומך: בגודל המתאים למספר ימי הליכה (50-70 ליטר ל-W, 60-80 ליטר ל-O).
• שק שינה: מתאים לטמפרטורות קרובות לאפס מעלות צלזיוס, גם בקיץ.
• אוהל (אם אתם קמפרים): חזק ועמיד ברוח חזקה (מאוד חשוב!).
• ביגוד בשיטת השכבות: שכבה תרמית, שכבת אמצע (פליז/פוך סינטטי), ומעיל וכיסוי מכנסיים אטומים למים ורוח (!!!).
• נעלי הליכה: גבוהות, תומכות בקרסול, אטומות למים, וכמובן – כאלו שכבר הלכתם איתן ופרגנתן להן קצת יציאות לפני הטרק.
• מקלות הליכה: יצילו את הברכיים שלכם בעליות ובירידות. אל תתביישו להשתמש בהם.
• ערכת בישול מינימלית: גזייה, סיר, כלי אוכל (אם אתם לא אוכלים רק במחסות).
• פנס ראש: חובה. גם אם אתם חושבים שתסיימו לפני החושך.
• ערכת עזרה ראשונה: כולל פלסטרים ליבלות (יהיו), משככי כאבים, חומר חיטוי.
• בקבוק מים/שקית שתייה ומערכת טיהור מים: למרות שהמים ברוב הנחלים נקיים, תמיד עדיף להיות בטוחים.

אל תחסכו על ציוד איכותי. במקומות כמו פטגוניה, הציוד שלכם הוא קו ההגנה הראשון שלכם מפני הטבע, ולפעמים גם מפני עצמכם.

הזמנות זה לא המלצה – זה צו השעה!

אחד הדברים הכי חשובים שתעשו בתכנון הטרק הזה, הוא להזמין מקום מראש. וב"מראש", אנחנו מתכוונים חודשים, לפעמים אפילו חצי שנה ויותר, מראש. הפארק מוסדר מאוד, ויש קיבולת מוגבלת למקומות הלינה (מחסות ואתרי קמפינג). אסור לישון מחוץ לאתרים המוסדרים.

יש שתי חברות עיקריות שמפעילות את המחסות ואתרי הקמפינג בפארק (Fantástico Sur ו-Vertice Patagonia), ויש גם אתרי קמפינג של CONAF (רשות שמורות הטבע הצ'יליאנית) שהם בסיסיים יותר ולרוב חינמיים, אבל קשים להזמנה ועמוסים באותה מידה. תהליך ההזמנה יכול להיות בירוקרטי, מתסכל, ולדרוש קצת סבלנות ויכולת ניווט באתרים שונים. אבל אין מנוס מזה. אם תגיעו לפארק ללא הזמנות מאושרות לכל לילה, לא יתנו לכם להיכנס. נקודה. אז תתחילו עם זה מוקדם.

יומן מסע: רגעים שלא תשכחו

למרות האתגרים, טורס דל פיינה מלא ברגעים קסומים שיישארו אתכם לנצח. הרגע הזה שבו, אחרי עלייה מתישה בחושך, קרני השמש הראשונות נוגעות בטורסים ומאירות אותם באור כתום-ורוד – זה משהו שאי אפשר לתאר במילים. או כשאתם עומדים בעמק הצרפתי, מוקפים בטבע עוצמתי, ושומעים את מפולת השלגים הראשונה. צמרמורת.

הליכה לצד אגם גריי, עם הקרחונים הענקיים שנסחפו מהקרחון הראשי, היא חוויה כמעט מדיטטיבית. הגוונים של הכחול בקרח פשוט לא יאומנו. עבור אלו שמקיפים את ה-O, רגע ההגעה למעבר ג'ון גרדנר אחרי טיפוס קשוח הוא שיא אמיתי. הנוף שנפתח משם, אל שדה הקרח העצום, הוא תחושה של כיבוש והתפעמות גם יחד. ובלילה, אם השמיים בהירים, שביל החלב נראה כאן בבירור מדהים, בלי זיהום אור.

אתגרים קטנים בדרך לגדולה

בואו נדבר רגע על הדברים הפחות זוהרים. מזג האוויר, כבר אמרנו? הרוח בטורס דל פיינה היא אגדית. היא יכולה להיות כל כך חזקה שהיא מקשה על ההליכה, על הקמת אוהל, ולפעמים פשוט מכריחה אתכם לעצור ולתת לה לעבור. אל תזלזלו ברוח. תתלבשו בשכבות, תשתמשו במקלות הליכה כדי לשמור על יציבות, ואם צריך – תחכו בסבלנות עד שהמשב הכי חזק יעבור.

לסחוב את כל הציוד שלכם במשך ימים ארוכים זה לא קל. הרגליים כואבות, הכתפיים שורפות, ולפעמים פשוט בא לכם לזרוק הכל ולשבת. זה טבעי. תנו לעצמכם הפסקות, תאכלו ותשתו מספיק, ואל תשכחו ליהנות מהדרך, גם כשהיא קצת קשה. האתגר הזה הוא חלק בלתי נפרד מהחוויה, והתחושה של השלמה בסוף שווה את זה פי אלף.

על מסלול ה-W, במיוחד בעונה הבוערת, אתם לא תהיו לבד. יש הרבה מטיילים, והשבילים, המחסות ואתרי הקמפינג יכולים להיות עמוסים. זה יכול לפגוע קצת בתחושת הפראיות והבדידות שאולי ציפיתם לה. אם אתם מחפשים שקט, ה-O, במיוחד בחלקו הצפוני, מציע את זה יותר. תהיו מוכנים לחלוק את השביל, את התצפיות ואת חדרי האוכל במחסות. זה גם חלק מהקסם – לפגוש אנשים מכל העולם שחולקים איתכם את אותה הרפתקה.

קצת שאלות ותשובות שיעשו לכם סדר בראש

כמו בכל טרק אפי, יש המון שאלות. הנה כמה מהנפוצות ביותר:

מתי הזמן הכי טוב לבקר?

העונה המומלצת היא מנובמבר עד מרץ, שזה הקיץ בחצי הכדור הדרומי. הימים ארוכים יותר, וטמפרטורות "נוחות" יחסית (עדיין יכול להיות קר). דצמבר-פברואר היא שיא העונה ולכן הכי עמוסה (ויקרה). נובמבר ומרץ הם אופציות טובות לעומס פחות, אבל מזג אוויר הפכפך יותר.

אפשר לעשות את הטרק לבד?

כן, בהחלט. יש הרבה מטיילים סולו בשני המסלולים. רק ודאו שאתם נוקטים בכל אמצעי הזהירות הנדרשים, מתעדכנים במזג האוויר, ומודיעים למישהו על המסלול שלכם.

מה לגבי אוכל?

במחסות אפשר לקנות ארוחות (במקום או בהזמנה מראש), והן מציעות לרוב גם מיני-מרקט קטן ויקר להשלמת ציוד ומזון. אם אתם קמפרים או רוצים לחסוך, תצטרכו לסחוב את כל האוכל שלכם לכל ימי הטרק. אוכל קל משקל שדורש רק הוספת מים (Freeze Dried) הוא פופולרי.

האם זה מסוכן?

כמו כל טרק בהרים, יש סיכונים – שינויי מזג אוויר פתאומיים, פציעות, טעויות בניווט (פחות קריטי במסלולים המרכזיים שמסומנים היטב). אבל עם הכנה נכונה, ציוד מתאים, וקבלת החלטות שקולה, הסיכונים ניתנים לניהול. הקשיבו לגוף שלכם ולאזהרות.

איך מגיעים לפארק?

עיר הבסיס הקרובה ביותר היא פוארטו נטאלס (Puerto Natales). לשם מגיעים בטיסה (לרוב דרך סנטיאגו) או באוטובוס. מפוארטו נטאלס יוצאים אוטובוסים סדירים לפארק עצמו (לכניסות השונות).

מה קורה אם אני לא ספורטאי אולימפי?

מצוין! רוב המטיילים הם לא כאלה. כושר סביר ומעלה בהחלט מספיק, במיוחד למסלול ה-W. התכוננו בהדרגה, וזכרו שהקצב הוא שלכם. זו לא תחרות. רק אל תגיעו אחרי חודשים על הספה.

מעבר לטרק: מה עוד יש בסביבה?

פוארטו נטאלס, עיירת הכניסה לפארק, היא מקום נחמד להעביר בו יום או יומיים לפני ואחרי הטרק. יש בה אווירה רגועה, מסעדות טובות (הרבה בשר ודגים כמובן), חנויות ציוד למטיילים, ובתי קפה. אפשר גם לצאת משם לשייט לקרחונים אחרים (כמו בלאמאסדה סראנו וטורו), או פשוט לנוח ולהתאושש מהטרק.

פטגוניה הצ'יליאנית והארגנטינאית מלאות ביעדים מדהימים נוספים – אל צ'אלטן, אל קלאפטה, אושואיה. רבים משלבים את טורס דל פיינה כחלק מטיול ארוך יותר באזור המופלא הזה.

טורס דל פיינה הוא ללא ספק אחד מפארקי הטבע היפים והמרשימים בעולם. הוא מציע שילוב ייחודי של נופים דרמטיים, אתגר פיזי, וחוויה בלתי נשכחת. כן, זה דורש תכנון, הכנה, ואולי קצת סבל (היי, זה חלק מהכיף!), אבל התגמול עצום. עמידה מול פסגות הטורסים, שמיעת רעש הקרחונים הנשברים, וההליכה בנופים שנראים כאילו יצאו מגלויות – אלו רגעים שיחרטו בכם לעד. אז ארזו את התרמיל, הזמינו מקום (עכשיו!), ותתכוננו לאחת ההרפתקאות הגדולות של החיים שלכם. פטגוניה מחכה לכם.