בואו נודה בזה רגע, בין כל התקתוקים של המקלדת, הריצות אחרי החשבוניות והחיפוש הנצחי אחרי החניה, משהו בתוכנו זועק לשינוי. לא סתם שינוי של סופ"ש בצימר או גיחה קצרה לחו"ל. משהו אחר לגמרי. משהו שדורש מאמץ. משהו שיכניס אתכם לכושר שאפילו לא ידעתם שאתם מסוגלים לו. משהו שיגרום לכם להרגיש שאתם באמת מטיילים. שממש עובדים קשה בשביל הנוף המטורף הזה. ואם כבר להזיע, למה לא להזיע במקום הכי פוטוגני ואגדי שיש? מקום שהשם שלו לבד עושה לכם פרפרים בבטן. אם הרגשתם משהו קטן בלב כשקראתם את זה, כנראה שהמאמר הזה נכתב בדיוק בשבילכם. אנחנו הולכים לצלול עמוק, אבל באמת עמוק, לתוך אחד מאזורי הטרקים המדהימים והמאתגרים בעולם. אז תתארו לכם שאתם כבר שם, עם תרמיל על הגב ונוף שגורם לכם לעצור נשימה. מוכנים לצאת למסע? יאללה, מתחילים.

הפסגות שבאמת יגרמו לכם לשכוח מהאימייל היומי

למה דווקא הרי הסיירה נבדה בקליפורניה? מה, אין לנו מספיק הרים?

שאלה טובה. יש לנו הרים. יפים מאוד. אבל הסיירה נבדה זה ליגה אחרת. זה כמו להשוות בין טיול קצר ברגל לפארק השכונתי לבין מסע אפי אל הלא נודע. הרי הסיירה נבדה, או ה"סיירה" כמו שמכנים אותם באהבה (ויש הרבה אהבה למקום הזה), הם עמוד השדרה של קליפורניה. רכס ענקי, עוצר נשימה, שמכיל בתוכו כמה מהפארקים הלאומיים המפורסמים בעולם – יוסמיטי, סקוויה, קינגס קניון. ועוד ים של שמורות יער ואזורי טבע בראשיתי. מה מיוחד בהם? הכל.

הגובה הממוצע. הפסגות המחודדות. האגמים האלפיניים הצלולים, שהצבע הכחול שלהם לא נראה אמיתי. יערות הענק, עם עצי הסקוויה המפורסמים, שהם פשוט… עצומים. המסלולים. הו, המסלולים. אלפי קילומטרים של שבילים מסומנים (ולא מסומנים), שמטפסים, יורדים, חוצים נחלים, עוברים דרך מעברי הרים דרמטיים. זו לא סתם הליכה בטבע. זו חוויה טוטאלית של חיבור לכדור הארץ. ברמה הכי בסיסית והכי עוצמתית שיש.

יש שם הכל: מסלולים של שעה שעתיים למשפחות, ומסלולים של שבועות וחודשים למי שמחפש את האתגר האולטימטיבי (כן כן, כמו ה-John Muir Trail המפורסם, עליו נדבר אולי במאמר אחר, או אם תתנהגו יפה). הנוף משתנה מקצה לקצה: ממדבריות קפואים בגובה רב, דרך כרי דשא אלפיניים פורחים בקיץ, ועד יערות עבותים בעמקים. זו מערכת אקולוגית מורכבת ומדהימה, שפשוט כיף (וצריך) לחקור.

לתכנן את הטרק האפי שלכם: אל תגידו שלא אמרנו שזה לא פשוט

אוקיי, אז החלטתם שזה הדבר הבא. קליפורניה, סיירה נבדה. פנטסטי. עכשיו מגיע החלק הפחות רומנטי ויותר… בירוקרטי. תכנון טרק בסיירה נבדה, במיוחד אם אתם חושבים על משהו רציני של כמה ימים עם לינה בשטח, דורש השקעה. זה לא ספונטני כמו לקנות כרטיס לאירופה ולמצוא Airbnb ברגע האחרון. פה צריך לחשוב קדימה. לפעמים חודשים קדימה. ואפילו שנים. כן, כן.

1. אישורי כניסה (Permits): הסיפור האמיתי

הדבר הכי חשוב, הכי מלחיץ, והכי הכי מרגיז לפעמים. אישור כניסה לשמורות טבע בסיירה. למה צריך את זה? כדי לווסת את כמות המטיילים. כי אם כולם היו נכנסים מתי שבא להם ולאן שבא להם, הטבע היה נהרס תוך שבועיים. אז יש מכסה. ולקבל את האישור הנכסף, במיוחד לשבילים הפופולריים ובתקופות השיא (קיץ), זה עניין רציני. לפעמים זה עובד כמו לוטו. נרשמים להגרלה חודשים מראש. לפעמים זה על בסיס כל הקודם זוכה, שזה אומר להיות על המחשב בשעה המדויקת שבה נפתחת ההרשמה ולהיות מהירים כמו ברק. אל תזלזלו בזה. בלי אישור, אתם פשוט לא נכנסים עם לינה בשטח. נקודה. (טיפ קטן מהמומחים: יש מסלולים פחות מפורסמים, יפהפיים לא פחות, שקל יותר להשיג להם אישורים. קצת מחקר מחוץ למסלול המכות – ויש לכם טרק מדהים בלי כאב ראש של הגרלות).

2. עיתוי זה הכל, באמת הכל

מתי לטייל בסיירה? תלוי מה אתם מחפשים. קיץ (יולי-ספטמבר) הוא התקופה הפופולרית. מזג אוויר יחסית יציב (אבל תמיד יכולות להיות סופות רעמים אחרי הצהריים, אז להיות מוכנים), כל השבילים פתוחים (בדרך כלל), והנוף בשיא תפארתו. אבל… צפוף. ויותר קשה להשיג אישורים. אביב (מאי-יוני) יכול להיות מדהים, עם פריחה ונחלים שוצפים מהפשרת השלגים, אבל חלק מהשבילים הגבוהים עדיין מכוסים בשלג ודורשים ציוד וניסיון מתאים. סתיו (אוקטובר) גם יפהפה, צבעים מדהימים, פחות אנשים, אבל מזג האוויר מתחיל להיות הפכפך וקר בלילה. וחורף? אם אתם לא מטיילים בשלג עם ציוד מיוחד, תשכחו מזה. רוב הדרכים חסומות והתנאים קיצוניים. אז לסיכום: קיץ זה ההימור הבטוח לרוב האנשים, אבל שווה לשקול אביב מאוחר או סתיו מוקדם אם אתם גמישים ואוהבים פחות צפיפות.

3. בניית מסלול: לא רק לזרוק סיכות על מפה

איזה מסלול מתאים לכם? זה תלוי בכושר שלכם, בזמן שיש לכם, ובמה שאתם רוצים לראות. יש מסלולים שמתאימים למי שמטייל בפעם הראשונה עם לינת שטח, ויש כאלה שדורשים ניסיון רב, ניווט, ואומץ לב (ובפועל בעיקר כושר טוב ואישורי כניסה שהשגתם בזיעת אפיים). תחשבו על מרחקים יומיומיים סבירים (אל תשכחו שאתם הולכים עם משקל על הגב ובגובה), על עליות וירידות (יש הרבה כאלה!), על נקודות מים, ועל מיקומים אפשריים ללינת לילה (יש אזורים מוגדרים ללינה בשטח בשמורות). השתמשו במפות טופוגרפיות מפורטות (כן, מהנייר, לא רק בטלפון!), קראו בלוגים של מטיילים אחרים, והתייעצו עם פקחי השמורה (Rangers) – הם מקור מידע זהב. אל תתביישו לשאול. בשביל זה הם שם.

---

שאלות שכיחות לפני היציאה לדרך (והתשובות שמדברות לעניין)

ש: כמה זמן לפני הטרק צריך להזמין אישור?

ת: לשבילים פופולריים בתקופת הקיץ, ההגרלה מתחילה בדרך כלל חצי שנה (!) מראש. הקצאות על בסיס כל הקודם זוכה נפתחות כמה שבועות לפני הטרק עצמו. בקיצור, תתחילו לחשוב על זה מוקדם. מאד מוקדם.

ש: האם יש דובים בסיירה נבדה?

ת: כן. בעיקר דובים שחורים (Black Bears). הם בדרך כלל פחדנים ולא מסוכנים לאדם, אבל הם מאד סקרנים לגבי אוכל. חובה (!) להשתמש במיכל מיוחד נגד דובים (Bear Canister) לכל האוכל והמוצרים הריחניים, ולשמור אותו במרחק מה מהאוהל בלילה. אל תשאירו אוכל בתרמיל מחוץ לאוהל או באוהל. זה המתכון הבטוח לביקור לא רצוי. דוב רעב ולחוץ זה לא דבר שאתם רוצים לפגוש פנים אל פנים. ובטח לא שיהרוס לכם את האספקה. לומדים איך להשתמש במיכל כראוי, לומדים איך להתנהג במפגש עם דב (מדברים אליו בקול, לא מנסים להתקרב או להאכיל לעולם, וכן, לפעמים גם מרססים אם יש צורך ממשי ובהתאם להוראות). זה חלק מהחוויה ומהאחריות של לטייל בטבע פראי.

ש: מה לגבי מחלת גבהים? הרי זה גבוה שם!

ת: נכון, חלקים נרחבים מהסיירה נמצאים מעל 2500 מטר, והרבה מעברי הרים גבוהים בהרבה. מחלת גבהים היא עניין אמיתי ולא נעים. חשוב להסתגל לגובה בהדרגה. לבלות יום-יומיים בגובה בינוני לפני שעולים לנקודת התחלה גבוהה. ללכת לאט, לשתות הרבה מים. אם אתם מרגישים רע – כאב ראש חזק, בחילות, סחרחורת – תעצרו, לנוח, לשקול לרדת לגובה נמוך יותר. אל תתעלמו מזה. זה לא יפה כמו מחלת ים, וזה יכול להיות מסוכן.

ש: האם צריך ציוד מיוחד לחציית נחלים?

ת: כן. בהתחלה העונה (אביב-קיץ מוקדם) הנחלים יכולים להיות עמוקים ושוצפים בגלל הפשרת השלגים. זה אחד האתגרים הרציניים. חשוב לדעת איפה לחצות (נקודות רחבות ורדודות יחסית), איך לחצות (לפעמים עם מקל הליכה ליציבות, לפעמים בשרשרת עם אנשים אחרים), ולהשתמש בנעליים מתאימות לחצייה או פשוט לחלוץ את נעלי הטרקים ולעבור עם סנדלים יציבות או נעלי מים. נעליים רטובות זה לא נעים, אבל לטבוע זה פחות נעים. תמיד תמיד תמיד תעריכו נכון את הסיכון. אם זה נראה מסוכן, אל תעברו.

ש: האם יש קליטה סלולרית?

ת: בחלקים קטנים וגבוהים. אבל באופן כללי? לא. וזה חלק מהקסם. אתם מנותקים. לגמרי. תדאגו לכל מה שצריך לפני הכניסה לשמורה. תגידו למשפחה מתי אתם אמורים לחזור. קחו מכשיר לוויני למקרה חירום (PLB או InReach) אם אתם יוצאים לטרק ארוך ומבודד. אבל בגדול, תתכוננו לדיגיטל דטוקס. זה בריא לנפש, בחיי.

ש: כמה אוכל צריך לקחת לטרק של שבוע?

ת: זה תלוי בכם, אבל בדרך כלל מחשבים כ-800 גרם עד קילוגרם של אוכל יבש לאדם ליום. דחוס, קל משקל, עתיר קלוריות. פתיתים, קוסקוס, אורז, עדשים, אגוזים, שוקולד, חטיפי אנרגיה מיובשים בהקפאה. תנסו בבית לפני שאתם סוחבים הכל לגב. ותזכרו, הכל נכנס למיכל הדובים. אז אל תתפרעו עם הנפח. פשוט תתפרעו עם הקלוריות.

ש: האם אפשר להדליק אש?

ת: בדרך כלל אסור מחוץ למקומות המיועדים לכך (לרוב בקרבת אגמים או נחלים מסוימים, ויש הגבלות גובה). הסיבה היא סכנת שריפות עצומה. היערות שם יבשים בקיץ וניצוץ קטן יכול לשרוף אלפי דונמים. במקום אש, השתמשו בגזייה לבישול. וגם עם גזייה, היזהרו מאוד. אל תבשלו קרוב לצמחייה יבשה. כבאים בקליפורניה הם גיבורים, אבל אל תגרמו להם עבודה מיותרת. בדקו תמיד את ההנחיות המעודכנות של השמורה הספציפית בה אתם מטיילים. ההנחיות משתנות לפי עונה ותנאי יובש.

---

בתוך הדיונות הגבוהות: מה אתם באמת הולכים לראות ולהרגיש?

אחרי כל התכנונים, הבירוקרטיה, וסחיבת התרמיל הכבד, מגיע הרגע האמיתי. אתם עמוק בתוך הסיירה. והאמת? זה שווה כל רגע וכל טיפת זיעה. הנוף פשוט בלתי נתפס. אגמים קטנים וכחולים בוהקים שמנצנצים בין פסגות גרניט מחודדות. נחלים שמזמזמים בשקט (או שואגים בעוצמה בתחילת העונה). יערות עבותים שנותנים צל נעים. ובעיקר… שקט. שקט שלא קיים בעולם הרגיל. שקט שמאפשר לכם לשמוע את עצמכם. ואת הטבע. את הרוח בעצים, את ציוץ הציפורים, לפעמים קולות רחוקים של בעלי חיים.

ההליכה עצמה היא מדיטציה בתנועה. הגוף עובד, הראש מתנקה. אין הסחות דעת. יש רק את השביל, הנשימה, והנוף המשתנה. כל פינה היא הפתעה. עליה תלולה שמסתיימת בתצפית מטורפת. ירידה רגועה לתוך עמק נסתר. חציית נחל מרעננת ביום חם. כל צעד הוא ניצחון קטן על המגבלה שלכם. וזה ממכר.

תפגשו אנשים. מטיילים אחרים. בדרך כלל אנשים מדהימים, שהגיעו לשם מאותן סיבות כמוכם. חילופי טיפים על השביל, חיוכים, אולי אפילו קצת עזרה הדדית. יש תחושה של אחווה בין מטיילי ה-Backcountry. אתם כולכם באותו סיפור, מתמודדים עם אותם אתגרים, נהנים מאותו היופי. זו קהילה קטנה ומיוחדת.

הלילות: כוכבים, קור, ולפעמים ביקור (לא רצוי)

אחרי יום הליכה מפרך, אין כמו להגיע לנקודת לינה, להקים אוהל, ולבשל ארוחת ערב חמה (גם אם היא באה משקית מיובשת בהקפאה). השקיעה על הפסגות היא מחזה שאסור לפספס. ואז הלילה יורד. והכוכבים. אוי, הכוכבים. בלי זיהום אור, השמיים בסיירה בלילה הם שטיח של מיליוני נקודות נוצצות. שביל החלב נראה ברור מתמיד. זו חוויה אסטרונומית בפני עצמה.

אבל בלילה גם מתחיל הקור. גם בקיץ, בגובה רב, הטמפרטורות יכולות לצנוח לאפס מעלות ואפילו פחות. שק שינה טוב זה לא מותרות, זו חובה. וכן, לפעמים, אם לא הקפדתם על כללי המיכל לדובים, אתם עשויים לשמוע רעשים מבחוץ. הרוב המכריע של הפעמים זה סתם סנאי או אייל. אבל המתח הקטן הזה הוא חלק מהעניין. זה מזכיר לכם שאתם לא בבית מלון. אתם באמת בטבע הפראי. (אבל שוב, שמרו על האוכל במיכל במרחק מה מהאוהל, ולישון יהיה לכם הרבה יותר רגוע).

ציוד, ציוד, ציוד: מה באמת חייבים ועל מה אפשר (אולי) לוותר?

רשימת ציוד לטרק בסיירה יכולה להיות ארוכה ומלחיצה. אתם סוחבים הכל על הגב, אז כל גרם משקל חשוב. אבל מצד שני, ציוד לא מתאים יכול להרוס לכם את הטרק, ואפילו לסכן אתכם. אז הנה העיקר:

• תרמיל: נוח, מותאם לגב שלכם, בנפח שמתאים למספר הימים (50-70 ליטר לרוב הטרקים של כמה ימים). אל תתפשרו על זה. גב כואב יהרוס לכם את החוויה.
• אוהל: קל משקל, עמיד ברוח ובגשם קל (לפעמים יש סופות קיץ פתאומיות). אוהל ל-3 עונות זה בדרך כלל מספיק לקיץ.
• שק שינה: מותאם לטמפרטורות קרות! טמפרטורת נוחות (לא אקסטרים) של אפס מעלות צלזיוס או פחות היא המלצה טובה לטרקים בגובה בסיירה, גם בשיא הקיץ.
• מזרון שטח: משפר משמעותית את איכות השינה ומבודד מהקור של הקרקע. מזרנים מתנפחים הם לרוב קלים ונוחים.
• ביגוד: שכבות, שכבות, שכבות. בגדים תרמיים, פליז, מעיל גשם/רוח. כובע גרב, כפפות קלות. גם בקיץ חם, הערבים והבקרים קרים. בדים סינתטיים או צמר מרינו הם חברים טובים. להימנע מכותנה בכל מחיר! (מתייבשת לאט ומקררת).
• נעליים: נעלי טרקים יציבות ונוחות, רצוי כאלה שאתם מכירים היטב וטיילתם איתן כבר. חשוב שיתמכו בקרסול. וגם… סנדלים או נעלי מים קלות לחציית נחלים ולערב במחנה.
• מקלות הליכה: לא חובה, אבל מומלץ בחום. עוזרים בעליות, מקלים על הברכיים בירידות, ושימושיים מאוד בחציית נחלים.
• כלי בישול וגזייה: גזייה קלה, מיכל גז (לבדוק שמותר להטיס אותו ואיפה קונים ביעד), סיר קטן, כלי אוכל קל משקל (כף-מזלג-סכין משולב?), מצית/גפרורים.
• מערכת סינון/טיהור מים: חובה. לא שותים מים ישירות מנחלים ואגמים בלי לסנן או לטהר. יש מגוון שיטות: פילטרים, טבליות, UV. תבחרו מה שנוח לכם, ותדעו איך להשתמש בו. יש המון מקורות מים בסיירה, אבל הם לא בהכרח נקיים מחיידקים וטפילים.
• ערכת עזרה ראשונה: בסיסית אבל מקיפה. פלסטרים, גאזות, חומר חיטוי, כדורים לכאב ראש/בטן, תרופות אישיות, חומר נגד יתושים, קרם הגנה (השמש בגובה חזקה מאוד!), פנס ראש (אור לבן ואדום).
• מפה טופוגרפית ומצפן/GPS: גם אם אתם משתמשים בטלפון, זה חיוני שיהיה גיבוי. סוללות נגמרות, מכשירים נרטבים. מפה טובה ומצפן בסיסי יכולים להציל חיים (או לפחות למנוע מכם ללכת לאיבוד ולהיות מאכלי דובים).
• מיכל דובים (Bear Canister): כבר הזכרנו? חובה בחלקים גדולים של הסיירה. אל תנסו לחסוך בזה או "להתחכם". קנס כספי גבוה זו הבעיה הקטנה. לאבד את כל האוכל ולהיות רעבים באמצע השממה זה כבר סיפור אחר.

רשימה ארוכה? כן. מכבידה? כן. אבל כל פריט כמעט הוא שם מסיבה טובה. תלמדו להשתמש בציוד שלכם לפני הטרק. אל תנסו דברים חדשים בפעם הראשונה כשאתם באמצע שום מקום.

מעבר לטרק: מה עוד אפשר לעשות בסביבה?

הסיירה נבדה היא לא רק שבילים. יש שם עוד המון מה לראות ולעשות, גם אם אתם פחות בעניין של טרקים ממושכים:

• יוסמיטי ואלי (Yosemite Valley): נוף איקוני, קל נגיש יחסית (עם מכונית), אבל גם צפוף מאוד בשיא העונה. מפלים מדהימים, צוקים אדירים (אל קפיטן, האף דום). שווה ביקור קצר גם אם אתם לא עושים שם טרקים ארוכים.
• עצי הסקוויה הענקיים: בפארק הלאומי סקוויה וקינגס קניון. פשוט לראות עץ כזה עומד מולך גורם לך להרגיש קטן וחסר משמעות בצורה הכי טובה שיש. עץ הגנרל שרמן (General Sherman Tree) הוא העץ הגדול ביותר בעולם מבחינת נפח.
• אגמים: יש אלפי אגמים בסיירה. חלקם נגישים עם רכב, חלקם דורשים הליכה קצרה או ארוכה. מקומות מדהימים לשחייה (קפואה, יש לומר), פיקניק, או סתם לשבת ולבהות.
• עיירות קטנות ומקסימות: לאורך הכבישים שמקיפים או חוצים את הסיירה. מקומות טובים להתחדש באספקה, לאכול משהו אמיתי אחרי ימים של אוכל יבש, או פשוט לחוות קצת אווירה מקומית. למשל, מממות לייקס (Mammoth Lakes) או בישופ (Bishop) בצד המזרחי של הסיירה הן מרכזים פופולריים למטיילים.
• פיש במיליון דולר: בסיירה יש המון נחלים ואגמים שפופולריים לדייג. אם זה הקטע שלכם, זו הזדמנות מצוינת. צריך כמובן רישיון דייג קליפורני.

בשורה התחתונה: האם הטרק בסיירה נבדה הוא בשבילכם?

אם הגעתם עד לכאן, כנראה שהתשובה היא כן. אם אתם מחפשים הרפתקה אמיתית, אתגר פיזי ומנטלי, נופים שיטריפו לכם את המוח, וחיבור לטבע ברמה הכי בסיסית שיש – אז הסיירה נבדה מחכה לכם. זה לא קל. זה דורש תכנון. זה דורש כושר. זה דורש השקעה בציוד. אבל התגמול… הו, התגמול. התחושה הזו של העצמה כשהגעתם לפסגה אחרי עליה מפרכת, השקט המוחלט כשאתם לבד ליד אגם אלפיני, הנוף שנגלה לכם בבוקר כשיצאתם מהאוהל הקפוא. אלה רגעים שנשארים איתכם לנצח. זו חוויה שתשנה את האופן שבו אתם רואים טיולים, ואולי אפילו את החיים. אז תתחילו לחלום בגדול, לתכנן בקטן (ובהרבה פרטים), ולהתכונן למסע שיגרום לכם להרגיש שבאמת, אבל באמת, עשיתם משהו יוצא דופן. הפסגות האלה לא הולכות לשום מקום. הן פשוט מחכות שתגיעו אליהן.