נמאס לכם מהמסלולים הרגילים? מרגישים שראיתם כבר הכל? תנו לי לקחת אתכם למקום אחר לגמרי. מקום שבו ההרים נושקים לקרחונים, המים צלולים כל כך שזה נראה לא אמיתי, והשקט… אוי השקט. זה לא סתם עוד טרק בקנדה. זה מסע שחורט זיכרון, מסע שבו כל צעד מגלה פלא חדש, מסע שיגרום לכם להבין שוב למה אנחנו כל כך אוהבים לטייל. תתכוננו להפתעות, כי מה שחשבתם על קרחונים הולך להשתנות מקצה לקצה. אם אתם מחפשים את ה-וואו הבא שלכם, הגעתם למקום הנכון.

השביל שישנה לכם את הפרספקטיבה על קרחונים

מה זה בעצם הדבר הקפוא הזה?

בואו נתחיל מהבסיס. שביל האייסי ליין (Iceline Trail) הוא אחד המסלולים הכי מפורסמים ואייקונים בפארק הלאומי יוהו (Yoho National Park) בקולומביה הבריטית שבקנדה. כן, קנדה. זו עם ההרים העצומים, היערות האינסופיים והאגמים בצבע טורקיז שפשוט גונבים את ההצגה. יוהו הוא השכן קצת פחות צעקני של באנף ולייק לואיז המפורסמים, אבל אל תתנו לזה לבלבל אתכם. יש בו אוצרות משלו, והאייסי ליין הוא בהחלט יהלום הכתר.

השביל הזה לא סתם קיבל את השם "אייסי ליין" (קו הקרח). הוא מטפס לגבהים שבהם אתם הולכים ממש לאורך קו הרכס, כשהוא צופה על עמק ענק מצד אחד, ועל שדות קרח וקרחונים תלויים מהצד השני. זה לא מראה שרואים כל יום. אנחנו מדברים על קרחונים אמיתיים, שרידים מהעידן שבו הכל היה קפוא הרבה יותר. המראה של גושי קרח כחולים-אפורים תלויים מעל העמק הוא פשוט מרהיב. לפעמים קצת מפחיד, אבל בעיקר מרהיב.

המסלול נחשב למאתגר למדי, הוא ארוך, יש בו עלייה משמעותית, והוא מגיע לגובה. אבל התגמול? הו, התגמול שווה כל טיפת זיעה. הנוף שנפרש לפניכם מהפסגה הוא אחד הדברים היפים שתראו בחייכם, בלי הגזמות מיותרות. זה סוג הנוף שגורם לכם לעצור רגע, לשכוח מכל הבעיות, ופשוט להבין כמה הפלנטה שלנו מדהימה.

למה דווקא האייסי ליין? 5 סיבות טובות להתמודד עם העלייה

טוב, העולם מלא בשבילי הליכה יפים. למה לבחור דווקא בזה? הנה כמה סיבות:

1. נוף קרחוני דרמטי: כפי שציינתי, זו לא סתם פיסת קרח חולפת. אתם הולכים שעות ארוכות עם מבט ישיר על שדות קרח ענקיים, חלקם יורדים במצוקים תלולים. זה מראה דינמי, שמשתנה עם האור ועם השעה ביום. יש רגעים שזה נראה כאילו מישהו צייר את זה, אבל זה אמיתי לגמרי.

2. מגוון מסלולים: האייסי ליין מציע גמישות. אפשר לעשות אותו כמסלול יום ארוך ומאתגר, או לשלב אותו בטרק ארוך יותר של יומיים-שלושה שכולל גם עמקים אחרים בפארק. זה נותן לכם שליטה על רמת האתגר ועל כמה זמן בא לכם לבלות באזור.

3. אגמים ובריכות טורקיז: לאורך המסלול, במיוחד בחלקים הגבוהים, תתקלו בבריכות קטנות ואגמים שצבעם טורקיז עז, בזכות מי הנמס מהקרחונים שמכילים אבקת סלע דקה. זה פשוט קסום ומוסיף עוד ממד ויזואלי לטרק.

4. הזדמנות לפגוש חיות בר: יוהו הוא בית למגוון רחב של חיות בר. החל מסנאים סקרנים (ותמיד רעבים), דרך מרמוטות מצחיקות ששורקות בהתרעה, ועד חיות גדולות יותר כמו איילים, כבשי הרים, ואפילו דובים (שחורים ולפעמים גם גריזלי). ללכת בטבע כזה זו תמיד חוויה מיוחדת.

5. תחושת הישג מטורפת: המסלול הזה הוא לא פיקניק. כשתסיימו אותו, תרגישו תחושת הישג אמיתית. התמודדתם עם עלייה, עם אורך, אולי עם רוחות או קור קל, וזכיתם בנופים עוצרי נשימה. זה שווה הכל.

תכלס: איך מתכוננים לטרק כזה? זה לא ללכת בסלון

האייסי ליין דורש הכנה. זה לא מסלול של "בא לי, קפצתי". בטח לא אם אתם רוצים ליהנות ולא לסבול כל הדרך. אז מה עושים?

שכבות של הצלחה: מה לובשים ומה אורזים?

קנדה זה לא המזרח התיכון, בטח לא בהרים, בטח לא בגובה וליד קרחונים. גם בשיא הקיץ, הטמפרטורות יכולות לרדת משמעותית, בעיקר בגובה וברוחות. העיקרון המנחה הוא "שכבות". תלבשו בגדים שאפשר להוריד ולהוסיף בהתאם למזג האוויר ולרמת המאמץ.

• שכבה בסיסית: צמודה לגוף, מנדפת זיעה (לא כותנה! פליס דק, צמר מרינו וכו').

• שכבה מבודדת: פליס עבה יותר או מעיל פוך דק. לשמור על חום הגוף.

• שכבת הגנה: מעיל קל אך אטום לרוח וגשם. הכרחי! מזג האוויר בהרים משתנה מהר.

• מכנסיים: נוחים להליכה, עדיף כאלה שמתייבשים מהר.

• נעלי הליכה: גבוהות, תומכות קרסול, עדיף עמידות במים ועם סוליה טובה לאחיזה. זה לא הזמן לכפכפים או סניקרס אופנתיות.

• גרביים: צמר מרינו או סינטטיות טובות, כמה זוגות.

• כובע: גם מחמם (צמר/פליס) וגם מצחייה נגד שמש.

• כפפות: קלות, גם אם זה נראה מיותר.

• תיק יום: נוח, עם תמיכה לגב, בגודל מתאים לציוד ליום אחד.

לא לשכוח מים (וביטוח!)

שתייה זה קריטי. בטח במסלול מאתגר. קחו מספיק מים (מינימום 2-3 ליטר לאדם, תלוי ביום ובטמפרטורה) או פילטר לטיהור מים מהנחלים (ודאו שמקור המים בטוח). אוכל קל: סנדוויצ'ים, חטיפי אנרגיה, פירות יבשים. משהו שיתן לכם אנרגיה בלי להכביד.

ציוד נוסף חיוני:

• מפה פיזית (לא לסמוך רק על טלפון!) ומצפן או GPS.

• ערכת עזרה ראשונה בסיסית.

• תרסיס נגד דובים (bear spray) ושידעו להשתמש בו! זה אזור דובים.

• מקלות הליכה – יקלו מאוד על הברכיים בעליות ובירידות.

• קרם הגנה ומשקפי שמש (קרינת השמש חזקה בגובה, בטח כשהיא מוחזרת מהשלג/קרח).

• פנס ראש (אם מתכננים לחזור מאוחר).

• ושוב: ביטוח נסיעות מקיף, כולל חילוץ. אתם בטבע, בהרים, מקום שבו דברים יכולים להשתבש, ולא תרצו להיות אלה שנתקעו בלי כיסוי.

בנוסף לציוד, חשוב להיות בכושר גופני סביר. המסלול כרוך בעלייה של כ-700 מטר וכולל הליכה של כ-17-20 ק"מ, תלוי במסלול הספציפי שבחרתם (יש כמה אפשרויות לשילובים). אם לא הלכתם מרחקים כאלה עם עלייה משמעותית, כדאי להתאמן קצת לפני.

המסלול עצמו: צעד אחר צעד לגן העדן הקפוא

נקודת ההתחלה של המסלול היא לרוב ממרכז המבקרים של מפלי טאקאקו (Takakkaw Falls), אחד המפלים הגבוהים והמרשימים בקנדה (שווה ביקור בפני עצמו). מכאן, המסלול מתחיל בעלייה מתונה דרך יער יפהפה. זה חלק נעים יחסית, נותן לגוף להתחמם לקראת מה שבפתח.

קיר הקרח: איפה הקסם קורה?

אחרי כשעה וחצי-שעתיים של הליכה, העלייה מתחילה להיות משמעותית יותר, והיער מתחיל להתדלל. אתם מתחילים לצאת מעל קו העצים, והנוף נפתח. זה השלב שבו מתחילים לראות את שדות הקרח. הם מופיעים בהתחלה ככתמים לבנים-כחולים גדולים על המדרונות, ובהדרגה הופכים להיות יותר ויותר מרשימים ככל שמטפסים. זה החלק המפורסם של האייסי ליין – ההליכה ממש לאורך הקו שצופה על הקרחונים והעמק בו זמנית. הנוף פשוט היסטרי.

השביל בחלק הזה עובר בשטח אלפיני פתוח, לפעמים על שבילי אבן, לפעמים על קרקע רכה יותר. בשיא העונה (יולי-אוגוסט) עדיין יכולים להיות שלוגיות (כתמי שלג שנותרים כל השנה) שצריך לחצות בזהירות. הנוף כאן הוא 360 מעלות של פלאים: הרים משוננים, עמקים רחבים, אגמים תכולים למטה, וכמובן, הקרחונים המאיימים והמרשימים מעל.

הירידה: לפעמים זה יותר קשה… אבל יש אופציה מעניינת!

המסלול הקלאסי ממשיך לאורך קו הרכס ואז יורד בחזרה לכיוון עמק יוהו. הירידה יכולה להיות תלולה בחלקה, ולכן מקלות הליכה מאוד עוזרים כאן. יש אופציה פופולרית מאוד, שהיא לשלב את האייסי ליין עם מסלול אחר שנקרא סנואו צ'אנס טרייל (Snowslope Trail) או סיג'נג'נט טרייל (Yoho Valley Trail) בחלק מהדרך. זה יוצר מסלול לולאה (Loop) שחוזר לנקודת ההתחלה של מפלי טאקאקו, אבל עובר דרך נופים קצת שונים בחלק התחתון. אחד המסלולים האפשריים יורד דרך עמק קטן ויפהפה וחוזר דרך היער. זה מוסיף גיוון לחוויה ומונע חזרה באותה דרך בדיוק.

בכל מקרה, חשוב לדעת מראש באיזה מסלול בחרתם, מה האורך והעלייה שלו, ולהיות מוכנים לכך. ההליכה יכולה לקחת בין 6 ל-10 שעות, תלוי בקצב שלכם ובכמה עצירות צילום אתם עושים (ותאמינו לי, תעשו הרבה).

החיות שפוגשים בדרך: לא רק סנאים (אבל הם הכי חמודים)

כמו שכבר רמזתי, יוהו הוא גן חיות פתוח. אמנם הסנאים המנוקדים והסקרנים הם הכי נפוצים ולרוב הראשונים שתפגשו (הם ינסו בטוח לשדוד לכם את האוכל אם לא תשמרו עליו), אבל יש עוד:

• מרמוטות: יצורים חמודים שנראים כמו שפני סלע שמנים, ויש להם שריקה חדה שמשמשת כאזעקה כשהם מבחינים בסכנה (או סתם במטיילים חשודים). תראו אותם הרבה בחלקים האלפיניים.

• כבשי הרים: אם יהיה לכם מזל, אולי תראו קבוצה של כבשי הרים עם הקרניים המרשימות שלהם, רועים בשלווה על המדרונות התלולים.

• איילים: נפוצים יותר בעמקים, אבל אפשר לפגוש אותם גם בשבילים.

• דובים: כן, הם כאן. חשוב מאוד להיות מודעים לסביבה, לעשות רעש כשאתם הולכים (לשיר, לדבר בקול רם – בעיקר באזורים מיוערים או כשהראות מוגבלת), לא להשאיר שיירי מזון, ולשאת תרסיס דובים בהישג יד. בדרך כלל, דובים יעדיפו להימנע ממפגש עם בני אדם, אבל חשוב לנקוט באמצעי זהירות. אל תתקרבו אליהם לעולם!

המפגש עם חיות בר בטבע הוא חלק מהקסם של הטיול. רק זכרו לשמור על מרחק ולכבד את המרחב שלהם.

לינה: איפה עוצמים עין אחרי כל הקור והיופי הזה?

רוב המטיילים באייסי ליין עושים אותו כטרק יום. אבל אם אתם רוצים להישאר באזור או לעשות טרק ארוך יותר, יש לכם כמה אפשרויות:

• קמפינג: בפארק יוהו יש מספר אתרי קמפינג מסודרים, חלקם בשיטת כל הקודם זוכה, וחלקם דורשים הזמנה מראש (חובה להזמין מראש אם אתם מגיעים בעונה!). יש גם אתרי קמפינג בחלקים הגבוהים יותר של הטרק, למטיילים שבוחרים לעשות טרק ארוך יותר. קמפינג בהרים דורש ציוד מתאים (שק שינה טוב, אוהל עמיד) והזמנת מקום מראש בפארקס קנדה (Parks Canada).

• לודג'ים/בקתות: יש אופציות לינה קצת יותר מפנקות, כמו בקתות או לודג'ים באזור יוהו ואגם לואיז הסמוך. כמובן שזה עולה יותר ודורש הזמנה הרבה זמן מראש, במיוחד בעונה.

• עיירות קרובות: העיירה פילד (Field) נמצאת ממש בכניסה לפארק יוהו, ויש בה כמה אפשרויות לינה ובתי קפה. בנף ולייק לואיז נמצאות במרחק נסיעה קצר יותר (לייק לואיז קרובה יותר) ומציעות מגוון רחב יותר של לינה ושירותים, אבל גם יותר עומס ומחירים גבוהים יותר.

ההחלטה על הלינה תלויה בתקציב שלכם, בסגנון הטיול ובכמה זמן אתם מתכננים לשהות באזור.

שאלות שרציתם לשאול (ותשובות מפתיעות)

---

שאלה: האם חייבים להיות מטפסי הרים מקצועיים כדי לעשות את האייסי ליין?

תשובה: ממש לא! זה לא טיפוס טכני. זה הליכה רגלית מאתגרת. כל מי שרגיל ללכת, בעל כושר גופני סביר ומוכן לעלייה משמעותית, יכול לעשות את המסלול. סבלנות והתמדה חשובות יותר מטכניקת טיפוס.

שאלה: מתי הזמן הכי טוב לטייל באייסי ליין?

תשובה: עונת הטיולים העיקרית היא מסוף יוני/תחילת יולי ועד אמצע ספטמבר. לפני כן יכול להיות יותר מדי שלג, ואחרי כן מזג האוויר מתחיל להתקרר ולהיות פחות צפוי. יולי-אוגוסט זו לרוב התקופה עם מזג האוויר הכי יציב (יחסית), אבל גם הכי עמוסה.

שאלה: האם אפשר לטייל לבד?

תשובה: אפשר לטייל לבד, השביל מסומן היטב. אבל כמו בכל טיול בטבע פראי, תמיד עדיף לטייל לפחות בזוג מסיבות בטיחות. אם אתם לבד, ודאו שמישהו יודע איפה אתם ומתי אתם אמורים לחזור. וקחו בחשבון את נושא הדובים – קבוצה גדולה יותר עושה יותר רעש ומורידה את הסיכון למפגש לא נעים.

שאלה: כמה זמן המסלול לוקח בפועל?

תשובה: המסלול המלא (לולאה של כ-17-20 ק"מ) לוקח למטייל ממוצע בין 7 ל-9 שעות. כמובן שזה תלוי בקצב שלכם, בעצירות למנוחה ולאוכל, וכמה זמן אתם מבזבזים על צילום (ואתם תבזבזו).

שאלה: האם צריך היתר מיוחד?

תשובה: לטיול יום באייסי ליין לא צריך היתר מיוחד מעבר לתשלום כניסה לפארק הלאומי (Park Pass) הנדרש לכל מי שנכנס לפארקים הלאומיים בקנדה. אם אתם מתכננים לישון בפארק (בקמפינג או באתרים מסודרים), תצטרכו להזמין מקום ולשלם עבורו מראש.

שאלה: זה נכון שהנוף מהשביל נראה כמו טפט של מחשב?

תשובה: לחלוטין. ואולי אפילו יותר טוב. המציאות עולה על כל דמיון גרפי במקרה הזה. אל תופתעו אם תמצאו את עצמכם עוצרים כל כמה צעדים כדי לצלם.

שאלה: יש קליטה סלולרית בשביל?

תשובה: בחלקים גדולים מהשביל, במיוחד בעמק ובחלקים הגבוהים והמבודדים, אין קליטה סלולרית. היערות העבותים וההרים החוסמים מקשים על קליטה. חשוב לבוא מוכנים לכך – להוריד מפות אופליין, ולהיות עם סוללה מלאה (או מטען נייד) למקרה חירום. זו גם הזדמנות מצוינת להתנתק קצת מהמסכים וליהנות מהרגע.

---

סיכום: אז שווה את זה?

אחרי כל מה שאמרנו, השאלה הגדולה היא: האם האייסי ליין שווה את המאמץ, את העלייה, את ההשקעה בציוד? התשובה, לטעמי ולטעם רבים שצעדו שם, היא חד משמעית כן. זה לא עוד טיול יום נחמד. זה מסע עוצמתי ללב נוף פראי ודרמטי שקשה למצוא כמותו. זה אתגר פיזי שנותן סיפוק גדול, וחוויה ויזואלית שתישאר איתכם הרבה אחרי שתחזרו הביתה. המראה של הקרחונים התלויים, האגמים הטורקיז והעמקים הרחבים שנפרשים לרגליכם הוא משהו שפשוט צריך לראות כדי להאמין.

אז אם אתם מתכננים טיול לקנדה, או סתם חולמים על ההרפתקה הבאה, שימו את האייסי ליין בפארק הלאומי יוהו גבוה ברשימה. תתכוננו כמו שצריך, תבואו עם ראש פתוח לחוויות, ואני מבטיח לכם שלא תתאכזבו. זה שביל שישאיר בכם חותם קרחוני (במובן הטוב) וזיכרונות שפשוט לא נמסים.