תודו שגם לכם זה קורה. יושבים בבית, אולי עמוק בפקק, והעיניים נודדות לתמונות האלה באינסטגרם. צוקים מחודדים שנוגעים בשמיים, עמקים ירוקים שאין להם סוף, ואיזה מטייל חייכן עם תרמיל ענקי על הגב, בדיוק מגיע לבקתה קטנה וציורית במקום הכי מבודד על פני האדמה. הפנטזיה האלפינית בשיאה.

רגע, בואו נשים את הקלפים על השולחן. זה לא טיול לימודי ברמת גן. זה טרק רציני. אבל היי, בדיוק בגלל זה אתם כאן. אתם חולמים על האתגר, על הנופים עוצרי הנשימה, על הניתוק המוחלט מהכל (כן, גם מהווטסאפ הבלתי פוסק). ואתם רוצים לעשות את זה נכון. לא כמו אלה שחושבים שנעלי ריצה וכמה חטיפים זה מספיק. בשביל זה אני כאן. כדי לקחת אתכם צעד אחר צעד אל עולם טרקי הבקתות האלפיניים, ברמה שלא תשאיר שום סימן שאלה (חוץ אולי מאיך לעזאזל הגעתם לראש ההר הזה).

מה זה בכלל "טרק בקתות אלפיני"? 5 דברים שאתם חייבים לדעת עכשיו

בניגוד לאמונה הרווחת, זה לא שם של מסלול ספציפי אחד. זה קונספט. רעיון מופלא. מדובר בטיול רב-יומי, לרוב בהרים גבוהים (האלפים, ברור), שבסופו של כל יום הליכה אתם לא מקימים אוהל ולא מבשלים על גזייה (אלא אם בחרתם בגרסה הסופר-סגפנית). במקום זה, אתם מגיעים לבקתה – Hütte בגרמנית, Rifugio באיטלקית, Refuge בצרפתית – שם מחכה לכם מיטה (לרוב בחדר משותף, אל תבנו על סוויטה) ואוכל חם (לרוב פחמימות בשפע, כי אתם הולכים לשרוף אותן מחר בבוקר). זה הופך את העסק לפחות מסורבל מטרק אוהלים קלאסי, אבל אל תטעו, זה עדיין אתגר פיזי ומנטלי רציני.

אז מה היתרונות? למה לא פשוט לישון באוהל ולהיות חופשיים כמו ציפורים? כי:

• נוחות יחסית: פחות משקל על הגב (אין אוהל, שק שינה עבה במיוחד, כלי בישול וגז). זה משנה עולם אחרי שעות של טיפוס.
• חברה: הבקתות הן מיני-קהילה. נפגשים עם מטיילים אחרים מכל העולם, מחליפים חוויות, לפעמים שומעים טיפים על ההמשך. תמיד כיף לראות שגם אחרים סובלים איתכם באותה עלייה.
• בטיחות: הבקתות הן לרוב נקודות מפלט במקרה של מזג אוויר סוער. לרוב יש בהן גם מידע עדכני על מצב המסלולים באזור.
• אוכל חם: פלא אמיתי אחרי יום ארוך וקר. לרוב פשוט וטעים, בדיוק מה שהגוף צריך. ואפילו בירה קרה או יין, כי מגיע לכם!
• הנוף: הבקתות ממוקמות בנקודות נוף אסטרונומיות. להתעורר לזריחה מעל פסגות אלפיניות? שווה הכל.

עדיין לא בטוחים? המשיכו לקרוא. זה רק הולך ומשתפר (או מסתבך, תלוי איך מסתכלים על זה).

מתכננים את האסון (השמח) הבא: מתי ולאן לנסוע?

הטיימינג הוא קריטי. העונה הקלאסית לטרקים אלפיניים היא בקיץ, לרוב מסוף יוני/תחילת יולי עד אמצע ספטמבר. למה דווקא אז? כי לפני כן יש עדיין שלג רב בגבהים, ואחרי כן מזג האוויר הופך להיות הפכפך וקר יותר, והבקתות מתחילות להיסגר. גם בקיץ עצמו, חשוב לזכור שבהרים הגבוהים מזג האוויר משתנה מהר מאוד. שמש קופחת יכולה להתחלף בסופת ברקים תוך חצי שעה. זה חלק מהעניין. מרגש, לא?

ולאן לנסוע? האפשרויות כמעט אינסופיות. האלפים משתרעים על פני כמה מדינות, ולכל אזור יש את הקסם הייחודי שלו:

• אוסטריה: דגש על בקתות נוחות, מסלולים מסומנים היטב, ולרוב אוכל פשוט מצוין. הרי שטאביי (Stubai), או ההרים בטירול (Tirol) הם קלאסיקות.
• איטליה (הדולומיטים): נופים דרמטיים, צוקים אגדיים, אוכל איטלקי בבקתות (פסטה אחרי יום הליכה? יאמ!). טרק האלטה ויאה 1 (Alta Via 1) הוא כנראה המפורסם ביותר.
• שווייץ: נופים עוצרי נשימה, אבל לרוב יקר יותר משכנותיה. האזורים סביב צרמאט או גרינדלוולד מציעים טרקים בקתות מרהיבים.
• צרפת: אזורים כמו שאמוני והמונ-בלאן (Mont Blanc) מציעים אתגרים רציניים ונופים אלפיניים קלאסיים. ה-Tour du Mont Blanc (מסלול מפורסם שעובר בשלוש מדינות!) הוא יעד חלומי לרבים.

איך לבחור? תחשבו מה חשוב לכם: רמת קושי, סוג הנוף, תקציב, וכמה רחוק אתם מוכנים ללכת (תרתי משמע) בשביל זה.

שאלות ותשובות למתלבטים (וגם לאלה שכבר סגורים על עצמם):

שאלה: האם אני חייב להיות ספורטאי אולימפי בשביל טרק כזה?
תשובה: לא, אבל כושר גופני טוב בהחלט יעזור. צריך להיות מסוגלים ללכת כמה שעות טובות ביום, עם עליות וירידות משמעותיות, ולסחוב משקל על הגב. תתחילו ללכת ברצינות כמה חודשים לפני הטיול, עדיף עם תרמיל עמוס. המדרגות בבניין שלכם הן חברות החדשות הכי טובות שלכם עכשיו.

שאלה: האם צריך ניסיון קודם בטרקים?
תשובה: בהחלט מומלץ. טרק בקתות אלפיני הוא לא המקום להתנסות בפעם הראשונה בטיול ארוך עם לינה בשטח (גם אם זה בבקתה). אם אין לכם ניסיון, אולי כדאי להתחיל עם טרקים קצרים יותר או מסלולים פחות טכניים, או לשקול ליווי של מדריך בקטעים המאתגרים.

התרמיל: מה לוקחים (ומה משאירים בבית כי אתם לא באמת צריכים את זה)

המשקל על הגב הוא האויב מספר אחת שלכם בטרק כזה. כל גרם נהיה קילוגרם אחרי כמה שעות של טיפוס. אז בואו נהיה יעילים:

• תרמיל: בנפח 40-50 ליטר לרוב יספיק. חשוב שיהיה נוח, עם מערכת גב טובה שמותאמת לכם. לנסות עם משקל לפני שיוצאים מהחנות זה בגדר חובה.
• ביגוד: שכבות, שכבות, שכבות! בסיס תרמי (עליון ותחתון), שכבת בידוד (פליז או פוך קל), מעיל גשם ורוח טוב, מכנסי הליכה (עדיף כאלה שהופכים למכנסיים קצרים), כמה זוגות גרביים טובות (צמר מרינו זה החיים), כובע, כפפות. לא צריך חמש חולצות לכל יום. אפשר לכבס (ביד) בבקתה אם ממש חייבים.
• הנעלה: נעלי הליכה גבוהות ותומכות, שכבר טיילתם איתן מספיק כדי לוודא שהן לא עושות שלפוחיות (נשבע לכם, שלפוחית אחת במקום הלא נכון יכולה להרוס את כל הטיול). נעליים נוחות לבקתה (כפכפים או קרוקס קלים).
• שק"ש ליינר: לבקתות אין סדינים ושמיכות נקיים לכל אחד. מביאים שק שינה קטן וקל (לרוב רק ליינר, כמו סדין) לישון בתוכו במיטה המשותפת. היגיינה בסיסית וגם קצת בידוד.
• עזרה ראשונה: ערכה בסיסית עם פלסטרים, חומרי חיטוי, משחה לשרירים, כדורים נגד כאבים, ותרופות אישיות. אה, וטיפות נגד נחירות אם אתם חולקים חדר עם מישהו. אתם תודו לי אחר כך.
• ניווט: מפה טופוגרפית של האזור, מצפן, ומכשיר GPS או אפליקציית ניווט טובה בטלפון (עם מפות שהורדתם מראש!). אל תסמכו רק על סוללת הטלפון או על הסימון בשטח. זה טעות של מתחילים.
• שונות: פנס ראש (חובה!), בקבוקי מים/שקית שתייה (2-3 ליטר לפחות), מקלות הליכה (יצילו לכם את הברכיים בירידות!), קרם הגנה, משקפי שמש, מגבת קטנה ומתייבשת מהר, מטענים ניידים, קצת מזומנים (לא בכל בקתה מקבלים אשראי), אטמי אוזניים (ראו סעיף "עזרה ראשונה" ו"נחירות").

לפני שאתם אורזים, תפרסו הכל על הרצפה. תסתכלו על זה טוב טוב. עכשיו תשאלו את עצמכם ברצינות: האם אני באמת צריך את הדבר הזה? אם התשובה היא לא חד משמעית "כן", השאירו את זה בבית. הגב שלכם יודה לכם בסוף היום.

הבקתות עצמן: המקלט, הפאב, והסאונה (טוב נו, אולי רק המקלט והפאב)

הבקתות הן הלב של הטרק הזה. הן סיבה מספיק טובה לטייל. לרוב הן ממוקמות בנקודות אסטרטגיות, לפעמים במיקומים שנראים בלתי אפשריים. הן מספקות קורת גג, אוכל, ושתייה. וחשוב מכל, הן מאפשרות לטייל בלי לסחוב אוהל.

אבל יש כמה דברים שחשוב לדעת על חיי הבקתה:

• הזמנות: זה הדבר הכי חשוב. בתקופת השיא (יולי-אוגוסט) הבקתות נתפסות חודשים מראש! כן, קראתם נכון. חודשים. ברגע שהחלטתם על אזור ותאריכים, היכנסו לאתרים של הבקתות (לרוב יש להן אתרים או שהן מקושרות לאתרי מועדוני מטפסים מקומיים) והזמינו מקום. אל תחכו לרגע האחרון. באמת.
• לינה: לרוב זה לינה בחדרים משותפים (Dormitory), לפעמים ל-10, 20, או אפילו 50 איש. יש מיטות קומתיים. פרטיות? תשכחו מזה. שקט? תביאו אטמי אוזניים. לפעמים יש חדרים קטנים יותר או פרטיים, אבל הם יקרים יותר ונתפסים אפילו מהר יותר.
• ארוחות: לרוב ההזמנה כוללת לינה וארוחת בוקר (Frühstück). אפשר (וכדאי) להוסיף גם ארוחת ערב (Abendessen או Halbpension – חצי פנסיון). האוכל פשוט אבל מזין ומשביע. לרוב מגישים ארוחת ערב בשעה קבועה, וכולם אוכלים יחד. חוויה חברתית.
• מים ומקלחות: לא בכל בקתה יש מים זורמים חמים. לפעמים המים למקלחות הם מים קרים מההר, ולפעמים יש מגבלה על זמן המקלחת או שהיא בתשלום נפרד. בחלק מהבקתות הפשוטות יותר אין בכלל מקלחות. תתכוננו לאלתר.
• כללי הבקתה: יש כללים. מכבדים אותם. שקט בשעות הערב/לילה המאוחרות, מנקים אחריכם, מייבשים ציוד רק באזורים המיועדים לכך, משאירים נעליים רטובות באזור הכניסה. זכרו, אתם אורחים בבית של מישהו (גם אם זה בית בהר).

למרות הצפיפות ולפעמים חוסר הנוחות, הלינה בבקתה היא חלק בלתי נפרד מהחוויה. לשבת בסוף היום, עם רגליים כואבות אבל לב מרוצה, לשתות משהו חם (או קר) ולראות את השקיעה מעל ההרים, ולדעת שיש לכם מקום חם לישון בו – אין לזה מחיר.

עוד שאלות בוערות:

שאלה: האם אפשר לקנות אוכל בבקתה ליום הליכה?
תשובה: כן, כמעט בכולן. לרוב מציעים "Lunch package" או "Proviant" שכולל כריך, פרי, משהו מתוק, ולפעמים גם שתייה. זה לא זול, אבל נוח. אפשר גם לקנות חטיפים, שוקולד ושתייה. מומלץ גם להביא קצת חטיפים ודברים קלים מהעיר. כלכלי יותר.

שאלה: מה עושים עם הזבל?
תשובה: את כל האשפה שלכם אתם סוחבים איתכם עד לבקתה, ולפעמים גם ממנה הלאה עד שתגיעו למקום עם פחי אשפה מסודרים. בקתות רבות נמצאות במקומות מבודדים שהפינוי מהם מורכב ויקר. "Take out what you take in" – זה הכלל.

שאלה: כמה כסף מזומן כדאי להביא?
תשובה: כדאי להביא מספיק כסף מזומן כדי לשלם על לינה (אם לא שילמתם מראש), ארוחות, שתייה, וצידה לדרך בבקתות, למקרה שלא מקבלים אשראי. הסכום משתנה, אבל כמה מאות יורו/פרנקים לכל אדם לטרק של שבוע זה רעיון טוב, בנוסף לכסף בכרטיס אשראי לצרכים אחרים בעיירות.

לא רק הליכה: האתגרים (והתמודדות איתם בחיוך ציני)

טרק בקתות אלפיני זה לא פיקניק. יש אתגרים. פיזיים ומנטליים:

• עליות וירידות אין סופיות: הרים הם, ובכן, הרים. יש בהם עליות. ולפעמים הן תלולות וארוכות. ואז יש ירידות. שלפעמים יותר קשות מהעליות (הברכיים שלכם יספרו). צריך להתכונן לזה.
• גבהים: לטייל בגבהים של 2000-3000 מטר ויותר יכול להיות מאתגר למי שלא רגיל. קוצר נשימה קל, כאבי ראש לפעמים. ללכת לאט, לשתות הרבה מים, ולתת לגוף להתרגל.
• מזג אוויר הפכפך: ראו הוזהרתם. שמש, גשם, ברד, שלג (כן, גם בקיץ בגבהים), ערפל – הכל יכול לקרות באותו יום. להיות מוכנים עם ציוד מתאים ולבדוק תחזיות כמה שיותר קרוב ליציאה לטרק וכל ערב בבקתה.
• ניווט: למרות שהמסלולים לרוב מסומנים היטב, ערפל או שלג טרי יכולים להפוך את הניווט למאתגר. לדעת לקרוא מפה, להשתמש במצפן, ולהסתמך על GPS (כגיבוי!) זה חשוב. אל תהיו שאננים.
• הצד המנטלי: ימים ארוכים, עייפות, כאבים, לפעמים מזג אוויר לא נעים. יהיו רגעים שתשאלו את עצמכם למה אתם עושים את זה. בדיוק בשביל זה צריך את החוזק המנטלי. לחשוב על הנוף שיחכה לכם בפסגה, על הבירה בבקתה, על הסיפורים שתספרו כשאתם חוזרים הביתה. וזכרו, כולם מרגישים ככה מדי פעם. אתם לא לבד בזה.

אבל אל תתנו לאתגרים האלה להפחיד אתכם. הם חלק בלתי נפרד מההרפתקה. והתחושה של הכיבוש בסוף כל יום, כשהגעתם לבקתה, שווה את הכל. וגם מספקת חומר מצוין לסיפורים על כמה סבלתם וכמה הייתם גיבורים.

טיפים אחרונים לפני שאתם קופצים למים הקפואים (תרתי משמע)

• התאקלמות: אם אתם מגיעים לגובה בפעם הראשונה, שקלו לבלות יום-יומיים בעיירה בגובה בינוני (1000-1500 מ') לפני שאתם עולים גבוה יותר. זה עוזר לגוף להתרגל.
• שתייה: שתו הרבה מים! הרבה יותר ממה שאתם רגילים. התייבשות בגובה זה לא משחק.
• קצב: לכו בקצב שלכם. אל תנסו לעמוד בקצב של מישהו אחר. זו לא תחרות. הקשיבו לגוף שלכם.
• תקשורת: אל תסמכו על קליטה סלולרית. היא לרוב גרועה או לא קיימת בהרים. אם אתם מטיילים בקבוצה, קבעו נקודות מפגש. עדכנו מישהו למטה במסלול ובתאריכים המשוערים שלכם.
• כיבוד הסביבה: לכו רק על שבילים מסומנים, אל תזרקו זבל, אל תקטפו פרחים נדירים, אל תפריעו לחיות בר. אנחנו רק אורחים לרגע בטבע העצום הזה. תשאירו אותו יפה למי שיבוא אחריכם (ואולי תרצו לחזור בעצמכם).
• תהנו מהרגע: נכון, קשה לפעמים. אבל תרימו את העיניים מהשביל מדי פעם. תסתכלו על הנוף. תנשמו את האוויר הצח. תדברו עם האנשים. זו חוויה מדהימה, וחבל לפספס אותה מרוב התמקדות בסבל הפיזי.

עוד שאלות מהקהל:

שאלה: האם כדאי לשכור מדריך?
תשובה: תלוי ברמת הניסיון שלכם ובמורכבות המסלול. למסלולים קשים יותר, או אם אתם מרגישים חוסר ביטחון בניווט או בהתמודדות עם תנאי שטח קשים, מדריך מקומי יכול להיות השקעה מצוינת. הוא גם מכיר את האזור ויכול לספר לכם הרבה דברים מעניינים.

שאלה: מה עושים אם מישהו נפצע?
תשובה: קודם כל, מנסים לטפל לבד (ערכת עזרה ראשונה, זוכרים?). אם זה משהו רציני, צריך להזעיק עזרה. ברוב האזורים יש שירותי חילוץ והצלה הרריים. בבקתות לרוב יש קשר רדיו או לווייני להזעקת עזרה. חשוב לוודא שיש לכם ביטוח נסיעות שכולל חילוץ והצלה בהרים. זה לא המקום לחסוך.

שאלה: האם אפשר לטייל עם ילדים?
תשובה: בהחלט! יש הרבה מסלולים ויעדים בבקתות שמתאימים למשפחות. לרוב אלה מסלולים קצרים יותר ופחות תלולים, ובקתות שהגישה אליהן יחסית נוחה. צריך לבדוק מראש מה רמת הקושי והאם הבקתה מסוימת מתאימה לילדים (לפעמים יש בה מקומות משחק או פעילויות). כמובן, ההתאמה תלויה גם בגיל ובכושר של הילדים.

סיכום: זה לא קל, אבל זה שווה כל רגע (כמעט)

אז זהו, פיזרנו את האבק ההררי, דיברנו על ציוד, על בקתות, על כאבי ברכיים ועל הסיפוק. טרק בקתות אלפיני זה לא חופשה בטן-גב. זה אתגר. זה מחייב הכנה. זה דורש מאמץ פיזי ומנטלי. אבל התמורה? היא ענקית. הנופים שתראו יישארו איתכם לנצח. התחושה של ההישג בסוף כל יום היא ממכרת. החוויות שתצברו, האנשים שתפגשו – זה משהו אחר לגמרי מכל טיול אחר. אז אם אתם מחפשים את הדבר הגדול הבא, אם אתם מוכנים לצאת מאזור הנוחות ולגלות את העולם (ואת עצמכם) מחדש – טרקי הבקתות האלפיניים מחכים לכם. רק אל תשכחו להזמין מקום בבקתות מראש. באמת. אל תשכחו.