שמעו, יש יעדים בעולם שנשמעים כאילו המציאו אותם בטעות. כאלה שאתה רואה תמונות ואומר לעצמך "טוב, זה פוטושופ, בטוח".
מדגסקר היא בדיוק כזה מקום.
אי ענקי, מנותק מכל העולם, שהטבע עליו פשוט התפרע.
לא סתם התפרע, הוא המציא חוקים חדשים לגמרי.
אם בא לכם לראות חיות שנראות כאילו נלקחו מסרט מצויר על חייזרים חמודים, ואם אתם רוצים ללכת בין עצים שלא בטוח שייכים לכדור הארץ, אז תמשיכו לקרוא.
כי מסע למדגסקר זה לא סתם טיול, זו כניסה לפרק מיוחד ומופרע במיוחד בספר הטבע.
והחלק הכי טוב?
אתם הולכים לגלות בדיוק איך לעשות את זה נכון, איפה למצוא את הדברים הכי הזויים ויפים, ולמה האי הזה יגנוב לכם את הלב ולא יחזיר לעולם.
בואו נצלול פנימה.

מדגסקר: לא רק לימורים קופצים ועצים מוזרים

אוקיי, בואו נדבר תכלס.
מדגסקר נמצאת אי שם מול החוף המזרחי של אפריקה, אבל היא מרגישה כמו כוכב לכת אחר לגמרי.
למה?
כי היא התנתקה מהיבשת הענקית לפני בערך מיליוני שנים, והטבע פשוט קיבל שם חופש מוחלט לעשות מה שבא לו.
התוצאה?
90% מהחי והצומח שתפגשו שם הם אנדמיים.
כלומר, קיימים רק שם.
פשוט אין כאלה בשום מקום אחר בעולם.
תחשבו על זה רגע.
בזמן שאתם רואים אריות וג'ירפות במקומות אחרים באפריקה, במדגסקר תפגשו לימורים מכל מיני סוגים וצורות וצבעים וגדלים, לטאות וזיקיות שנראות כמו תכשיטים חיים, וצמחים שיגרמו לכם לשאול "מה לעזאזל זה?".
זה לא ספארי רגיל. זה טיול בזמן, או אולי ביקום מקביל.
והלימורים, הו, הלימורים… הם גולת הכותרת, ובצדק.

1. מי אתם, יצורים פרוותיים וחמודים? הלימורים!

נתחיל עם הכוכבים הראשיים.
הלימורים הם בעצם קופים פרימיטיביים, שנשארו במדגסקר כי לא היו להם טורפים טבעיים (עד שבני האדם הגיעו, אבל נשמור על אופטימיות, זוכרים?).
בגלל הבידוד הזה, הם התפתחו למאות מינים שונים, כל אחד יותר מוזר ומקסים מהשני.
יש את הלימור טבעתי הזנב (Ring-tailed Lemur) – הפוסטר צ'יילד של מדגסקר, עם הזנב המפוספס בשחור-לבן וההליכה על הקרקע כאילו הוא איזה אציל.
יש את האינדרי (Indri) – הלימור הגדול ביותר, עם הקולות שהם שילוב של צפירת אזעקה ושירת לווייתנים, ושיושב על ענפים כמו פילוסוף עמוק.
ויש את האייה-אייה (Aye-aye) – שנראה כאילו הרכיבו אותו מחלקים של כמה חיות שונות, עם האצבע הארוכה והדקה שלו שהוא משתמש בה כדי לדפוק על עצים ולשלוף מהם זחלים. כן, קצת מפחיד בלילה, אבל בשעות היום? פשוט מוזר ומרהיב.

• יש מעל 100 מינים ותת-מינים של לימורים במדגסקר!
• כל מין התפתח בסביבה ספציפית – חלק חיים ביערות גשם, חלק ביערות יבשים, וחלק אפילו ביערות קוצניים.
• הם פעילים בשעות שונות: יש לימורים יומיים, לימורים ליליים, וכאלה שהם גם וגם. בשביל לראות את כולם, צריך לצאת לסיורים ביום ובלילה.

לפגוש לימור בסביבתו הטבעית זה כמו לפגוש סלב שאתה ממש מעריץ.
הם מתקרבים, סקרנים, לפעמים אפילו קצת חוצפנים (כן, ראיתי לימור מנסה לגנוב בננה מתיק של מישהו).
הקירבה הזו, העובדה שהם לא פוחדים מבני אדם בגלל שלא צדו אותם במשך דורות, זו חוויה שלא קיימת במקומות אחרים.
זה גורם לך להרגיש שאתה חלק מהטבע, לא סתם צופה מהצד.

שאלת השאלות: האם הלימורים באמת חמודים כמו שהם נראים בתמונות?

תשובה: הם אפילו יותר. הם קופצניים, פרוותיים, עם עיניים גדולות ומלאות הבעה. כשהם מסתכלים עליך, בא לך לחבק אותם (אל תעשו את זה, הם חיות בר). הם פשוט קסם על ארבע רגליים (או על שתיים, תלוי באיזה לימור מדובר).

2. לא רק חיות: הצמחים שיגרמו לכם לגרד בראש

אוקיי, עברנו את הלימורים.
אבל מדגסקר זה הרבה יותר מזה.
הצומח שם פשוט מטורף באותה מידה.
הכי מפורסמים הם כמובן עצי הבאובב (Baobab).
עצים ענקיים, עם גזע עצום שנראה כאילו הוא מאחסן מים (והוא באמת מאחסן!), וצמרת יחסית קטנה שנראית כאילו הפכו את העץ והשורשים שלו למעלה.
השדרה של הבאובבים (Avenue of the Baobabs) במערב מדגסקר היא אחד המקומות הכי אייקונים ויפים שתראו בחיים.
במיוחד בשקיעה, כשהאור צובע את השמים והעצים האלה עומדים שם כמו עמודים עתיקים. זה פשוט עוצר נשימה.

אבל יש עוד המון.
יערות הקוצים בדרום, עם צמחים שבמקום עלים יש להם קוצים ענקיים ונראים כאילו יצאו מספר מדע בדיוני.
יערות הגשם במזרח, עם שרכים ענקיים, סחלבים נדירים, וצמחים טורפים (כן, יש כאלה!).
ומה עם הזיקיות?
מדגסקר היא בירת הזיקיות של העולם.
יש שם מאות מינים, מזיקיות קטנטנות בגודל של ציפורן ועד זיקיות ענקיות וצבעוניות.
לראות זיקית משנה צבע מול העיניים זה פשוט קסם.
ולטאות הגקו (Gecko) הליליות, שחלקן כל כך שקופות שכמעט אפשר לראות דרכן.
הכל שם שונה. הכל שם מיוחד.

רגע, גם צמחים אנדמיים? חשבתי שרק חיות…

בהחלט! בדיוק כמו החיות, גם הצמחים התפתחו בבידוד מוחלט. יש שם משפחות שלמות של צמחים שקיימות רק במדגסקר, והן נראות שונה לגמרי מכל מה שאתם מכירים. זה חלק ענק מהקסם של האי.

3. איפה לחוות את הטירוף הזה? פארקים ושמורות חובה

בשביל לראות את כל הפלא הזה, צריך לדעת לאן ללכת.
מדגסקר ענקית ומגוונת מבחינה אקלימית ונופית.
ולכל אזור יש את החיות והצמחים הייחודיים לו.

Andasibe-Mantadia National Park (אנדסיבה)

זה בדרך כלל המקום הראשון שרוב האנשים מגיעים אליו, כי הוא יחסית קרוב לבירה אנטננריבו (אנטה).
הכוכבים כאן הם האינדרי – הלימורים הגדולים והרועשים (בקטע טוב!).
לשמוע את הקריאות שלהם בבוקר זה פשוט… עוצמתי.
הפארק הזה הוא יער גשם, מלא בלחות, צמחייה עשירה, וחיות נוספות כמו זיקיות וציפורים נדירות.
הכי חשוב כאן זה לקחת מדריך מקומי (חובה בכל הפארקים במדגסקר), כי הם יודעים בדיוק איפה למצוא את החיות וגם נותנים הסברים מרתקים.

Ranomafana National Park (רנומפנה)

דרומה יותר, בפארק הזה שגם הוא יער גשם, תפגשו מינים אחרים של לימורים, כמו הלימור הזהוב במבוק (Golden Bamboo Lemur) שהתגלה רק בשנות ה-80!
השם "רנומפנה" פירושו "מים חמים" בשפה המלגשית, ויש שם באמת מעיינות חמים.
הפארק גדול יותר ופראי יותר מאנדסיבה, ומציע מסלולים שונים בדרגות קושי מגוונות.
זה המקום בשביל מי שרוצה לצלול עמוק יותר לתוך יער הגשם ולפגוש מגוון רחב יותר של בעלי חיים קטנים וגדולים.

Isalo National Park (איסלו)

קפיצה נופית דרמטית!
איסלו הוא פארק סלעי, קניוני, עם נופים שמזכירים קצת את דרום יוטה בארה"ב, אבל עם טוויסט מדגסקרי.
כאן תפגשו בעיקר לימורים טבעתי זנב, שאוהבים לטייל על הקרקע בין הסלעים.
יש בפארק הזה בריכות טבעיות קסומות שניתן לשחות בהן, ונופים עוצרי נשימה עם תצורות סלע מוזרות.
זה שינוי מרענן אחרי יערות הגשם ומוכיח את המגוון המטורף של האי.

Tsingy de Bemaraha National Park (צינגי)

טוב, זה כבר רמה אחרת של טירוף.
הצינגי הם יערות של אבני גיר חדות כתער, שנוצרו במשך מיליוני שנים.
ההליכה שם היא ממש הרפתקה – על גשרי חבלים, דרך קניונים צרים, ועם רתמות בטיחות כי הקצוות באמת חדים.
בתוך הנוף הגיאולוגי המדהים הזה חיים גם לימורים, שהתפתחו עם יכולות טיפוס מטורפות כדי לשרוד בין הסלעים האלה.
הפארק הזה הוא יעד שקצת יותר קשה להגיע אליו, אבל הוא בהחלט חוויה יחידה במינה. אתר מורשת עולמית של אונסק"ו, בצדק.

Avenue of the Baobabs (שדרת הבאובבים)

כבר הזכרנו את זה, אבל זה שווה סעיף משלו.
ליד העיירה מורונדבה (Morondava) במערב, השדרה הזו היא פשוט חלום של צלמים.
הגישה יחסית קלה (לפחות לעומת הצינגי).
לבוא לשם בשקיעה זה חובה. האור, הצלליות של העצים הענקיים על רקע השמים הצבועים – זה רגע קסם טהור.
אפשר גם לבקר שם בזריחה, זה גם יפה לא פחות.

מה זה אומר שחובה לקחת מדריך מקומי?

זה אומר שאתם לא יכולים להיכנס לפארקים הלאומיים ולהסתובב לבד. אתם חייבים להיות מלווים במדריך מוסמך מטעם הפארק. וזה דבר מעולה! המדריכים המקומיים מכירים את השטח כמו את כף ידם, יודעים איפה החיות מסתתרות, ובזכותם הסיכויים שלכם לראות את הלימורים וחיות אחרות קופצים משמעותית. בנוסף, זו דרך נהדרת לתמוך בכלכלה המקומית.

4. פק"ל מדגסקר: מה צריך לדעת לפני שטסים?

טיול למדגסקר הוא לא טיול סטנדרטי בסגנון אירופה או תאילנד.
זה יותר הרפתקה.
התשתיות לא תמיד מדהימות (בלשון המעטה), הכבישים יכולים להיות אתגר (בואו נאמר שהם מספקים הרבה זמן לחשוב על החיים בזמן שקופצים בתוך הג'יפ).
אבל זה חלק מהעניין!
הקושי היחסי בלהגיע רק מדגיש כמה המקום מיוחד ובתולי.

מתי לטוס?

העונה היבשה (בערך מאי עד אוקטובר) היא המומלצת ביותר. פחות גשם, פחות בוץ, ויותר קל להתנייד. הלימורים גם בדרך כלל פעילים יותר בעונה הזו.

איך מתניידים?

הדרך הנפוצה והמומלצת ביותר למי שרוצה לטייל בין הפארקים השונים היא לשכור ג'יפ עם נהג. הנהגים המקומיים מנוסים בדרכים המשובשות ויודעים להתמודד עם אתגרי התחבורה. אפשר גם לטוס טיסות פנים לחלק מהאזורים, אבל הן לא תמיד אמינות כמו שהייתם רוצים.

איפה ישנים?

יש מגוון של מקומות לינה, מלודג'ים מפנקים יחסית ליד הפארקים הגדולים ועד בונגלוס פשוטים או גסטהאוסים בעיירות. הסטנדרט לא תמיד מערבי, אבל החוויה האותנטית שווה את זה.

חיסונים ורפואה?

חד משמעית – התייעצו עם מרפאת מטיילים לפני הנסיעה. יש צורך בחיסונים מסוימים ומומלץ לקחת תרופות נגד מלריה (תלוי באזור ובזמן). הבריאות שלכם קודמת לכל.

וכסף?

המטבע המקומי הוא אריארי מלגשי (MGA). במקומות מסוימים (מלונות גדולים, סוכנויות טיולים) אפשר לשלם בדולרים או יורו, אבל עדיף להחזיק אריארי לשימוש יומיומי בשווקים קטנים יותר ובמסעדות מקומיות. כרטיסי אשראי לא תמיד מקובלים מחוץ לערים הגדולות או למלונות המפוארים.

האם מדגסקר יקרה?

זה תלוי מאד בסגנון הטיול שלכם. עלויות הלינה והאוכל יכולות להיות יחסית זולות אם מטיילים בתקציב מוגבל ואוכלים במסעדות מקומיות פשוטות. החלק היקר יותר בדרך כלל הוא התחבורה (שכירת ג'יפ עם נהג) והכניסות לפארקים הלאומיים והשכרת המדריכים. בסך הכל, זה לא יעד זול כמו דרום מזרח אסיה, אבל הוא בהחלט שווה את ההשקעה בשביל החוויה הייחודית.

5. מדגסקר: חוויה לכל החושים (ולנשמה)

מעבר ללימורים ולצמחים המוזרים, מדגסקר מציעה חוויה שלמה.
הצלילים של הג'ונגל בלילה.
הריחות של האדמה אחרי הגשם.
הצבעים המטורפים של הזיקיות.
הטעמים של הפירות הטרופיים שהרגע נקטפו.
והחיוכים של האנשים המקומיים, שהם בדרך כלל מאד מסבירי פנים וידידותיים.
נכון, לפעמים הדברים לא עובדים בדיוק לפי התוכנית (זה אפריקה, עם טוויסט מלגשי).
אבל זה חלק מהקסם.
זה מלמד אותך להיות סבלני, גמיש, ולהעריך את הרגע.
ולא לשכוח ליהנות מהדרך, גם אם היא מלאה במהמורות.

שאלה למחשבה: האם אני אראה את כל הלימורים שראיתי בסרט המצויר?

הלימורים בסרט "מדגסקר" הם בעיקר בהשראת הלימור טבעתי הזנב (ג'וליאן) והאייה-אייה (מוריס). את טבעתי הזנב רואים בקלות בפארקים מסוימים כמו איסלו. את האייה-אייה הרבה יותר קשה לראות בטבע כי הוא לילי ונדיר. אבל תראו מינים אחרים, לא פחות מעניינים ומצחיקים! הטבע האמיתי תמיד עולה על כל דמיון (חוץ מבסרט, שם המלך ג'וליאן באמת שולט).

האם כדאי לטייל לבד או עם חברה?

אפשר לטייל לבד, אבל זה ידרוש תכנון לוגיסטי רב יותר, במיוחד בגלל נושא התחבורה והשכרת המדריכים בפארקים. טיול מאורגן או שכירת ג'יפ ונהג לכל הטיול דרך חברה מקומית או בינלאומית שמכירה את מדגסקר יקלו מאד על ההתנהלות ויאפשרו לכם להתמקד בחוויה עצמה. זו השקעה ששווה את השקט הנפשי.

לסיכום: למה מדגסקר חייבת להיות ברשימה שלכם?

כי אין עוד מקום כזה.
כי לראות יצורים שהתפתחו בבידוד במשך מיליוני שנים זה חוויה אבולוציונית מרתקת.
כי הנופים משתנים כל הזמן ומפתיעים מחדש.
כי הריחות, הצלילים, והצבעים נכנסים לכם ישר לנשמה.
כי למרות האתגרים הלוגיסטיים הקטנים (טוב, לפעמים קצת יותר מקטנים), התמורה היא עצומה.
מדגסקר היא אי של קסם וטבע פרוע, שמחכה לגלות לכם את הסודות הכמוסים שלו.
אז תתחילו לתכנן.
הלימורים מחכים.