ה שפתי תפתח ופי יגיד תהילתך – שורת הקסם שפותחת שערים
מה כל-כך מיוחד בשבע המילים האלה?
יש פסוקים שאתה שומע, והם פשוט… נתקעים. לא יוצאים מהראש, לא עוזבים את הלב. אבל כשזה מגיע ל"ה' שפתי תפתח ופי יגיד תהילתך" – אנחנו מדברים על משהו אחר לגמרי. שבע מילים, חצי משפט, בקשה אחת – ויש שמותחים את הקו הזה ישירות בין האדם לאינסוף.
הביטוי הזה, שנאמר מיד לפני תחילתה של תפילת שמונה-עשרה (העמידה), הוא כמו מפתח סודי לדלתות של נשמה. לא במקרה בחרו חז"ל לפתוח בו את לב-ליבה של התפילה. ויש כל־כך הרבה מה לגלות בו – מהפרשנות הפשטנית ביותר, ועד עומקים פילוסופיים שמסתחררים במח. ממש כמו דלת שמחכה להפתח לכל מי שמעז לדפוק בעדינות.
1 משפט, 3 כוחות? כן, וזה רק ההתחלה
אז למה דווקא זה? מה כל כך מיוחד במילים האלה? הנה כמה מהתשובות הקלאסיות – והפחות קלאסיות:
- הכנה נפשית לפני התפילה: המשפט הזה הוא כמו הליכה רגועה בשביל אל יער קסום. אם אתה נכנס בריצה ובפאניקה – כנראה תפספס חצי מהקסם. אבל אם אתה עוצר רגע, נושם עמוק, ומבקש עזרה – הכל נראה אחרת.
- הכרה במוגבלות המילים שלנו: נו, בואו נודה על האמת – לא תמיד אנחנו יודעים איך להגיד תודה, או מה בדיוק לבקש. אז אנחנו כאילו אומרים לקב"ה: תעזור לי לפתוח את הפה בלי לבלבל במילים.
- אלמנט של הכנעה וענווה: המשפט הזה לא בא לדרוש, אלא לבקש. לא מהכח, אלא מהשבריריות. סיכוי יפה שזה בדיוק מה שעושה אותו כל כך עוצמתי.
אז למה דווקא רגע לפני העמידה?
התפילה המרכזית של היום – העמידה – נאמרת בלחש, בעמידה, ועם מינימום תנועה. היא האישית ביותר, הישירה ביותר. דווקא אז, כשאתה אמור "לדבר עם הבוס של היקום", אתה פותח בהבהרה שהפה שלך לא לגמרי בשליטתך.
יש בזה משהו כמעט מצחיק – או גאוני – תלוי איך מסתכלים. זה כמו להתחיל ראיון עבודה במילים "אני ממש מתרגש, תסלח לי אם אני מגמגם". מצד אחד, זה הכי לא מקצועי. מצד שני? בלתי אנושי בעליל לא להזדהות עם זה.
5 שאלות שתמיד שואלים – והתשובות שמפתיעות כל פעם מחדש
1. מה המקור לביטוי הזה?
הפסוק הזה לקוח מתהילים (פרק נ"א, פסוק י"ז) – מזמור שדוד המלך אמר מתוך לב שבור, אחרי שחטא. הוא מבקש לא רק סליחה, אלא התחלה חדשה: תפתח לי את השפתיים, ואז אני – מעצמי – אגיד תהילתך.
2. למה לא פשוט להתחיל את התפילה? מה רע להתחיל בלי זה?
הפשט הוא – זהו משפט שמכין את הלב. לפעמים החנה קצרה יותר מהנסיעה עצמה, אבל בלי הרגע הזה לא נכנסים באמת לנסיעה.
3. זה לא קצת מוזר לבקש מקב"ה "תן לי לדבר איתך"?
מוזר? אולי. אבל גם הכי אמיתי שיש. אתה לא מתחיל שיחה עם הנשיא בלי לבדוק אם אתה יודע לדבר בנימוס. להבדיל אלפי הבדלות – על אחת כמה וכמה כשאתה מדבר עם בורא עולם.
4. איך המשפט הזה קשור אלי, אם אני לא מתפלל ביום-יום?
הקטע הוא שזה לא רק עניין של תפילה פורמלית. כל פעם שאתה צריך להגיד משהו חשוב – בקשה, תודה או סליחה – אתה יכול לשאול קודם, בצניעות: "איך אומרים את זה נכון?". יש בזה שיעור חיים ממש.
5. זה משפט שפועל גם אם לא מרגישים כלום?
בוודאי. לפעמים אלה הרגעים הכי שקטים שמייצרים הכי הרבה תהודה. כמו שתיבת תהודה לא צריכה רעש, אלא חלל פתוח. זה בדיוק מה שאומר הפסוק הזה – בוא נפתח את הלב בזהירות, ואז נראה מה יצא ממנו.
לא רק דתיים, לא רק בבית כנסת
אפשר בקלות לקטלג את הפסוק הזה כ"ענייני בית כנסת", אבל זה לגמרי פספוס. כי בעצם, "שפתי תפתח ופי יגיד תהילתך" זו גישה לחיים. זו דרך להגיד – "אני לא בטוח מה להגיד עכשיו, אבל אני סומך על מה שייצא אם אני מדבר מהלב".
ניקח לדוגמה: אתה עומד לדבר עם בן זוג ולשבור לו חדשות קשות, או אולי לבקש העלאה ממנהל קשוח. המשפט הזה? יכול להיות הקליק שאתה צריך כדי להפסיק להתפזר, ולהתחיל לדבר לעניין.
4 מצבים מפתיעים שבהם המשפט הזה נותן אפקט מיוחד
- לפני נאום או הצגה: במקום להגיד "Break a leg!", אולי נסו לנסות עם הפסוק הזה. לא פחות אפקטיבי… אולי יותר.
- בכתיבה: אם אתה תקוע עם דף לבן – המשפט הזה יכול להוציא אותך מזה. פשוט כך.
- לפני שיחה חשובה: יש מסר עדין שאתה צריך להעביר? לפעמים הכול מתחיל בהכנה הפנימית הנכונה.
- אפילו כשאתה לבד: מרגיש מבולבל? תגיד את זה בכל רם. שמעתי אנשים שטוענים שזה עוזר להם לחשוב בבהירות.
ולסיום – למה זה בכלל עובד?
משהו במבנה הזה – ההתחלה מהכאב, מהבקשה, מהחולשה – יוצר עומק שבדרך כלל לא נמצא באמירות יומיומיות. אתה מתחיל בשקט שנשען על אמון, ומסיים בווליום אחר לגמרי. זו לא סתם שורה. זו בקשה לעצמך, מעצמך.
אז כן, ה' שפתי תפתח ופי יגיד תהילתך – זה משפט קטן שמכיל עולם גדול. לא רק כי זו "תפילה". אלא כי לפעמים, כדי למצוא את הקול שלך – אתה רק צריך לבקש שיפתחו לך את הדלת. השאר? כבר יבוא מעצמו.