הקדוש ברוך הוא בקיצור – מה זה באמת אומר?

רגע, איך בכלל מסכמים את הכול באדם אחד?

אי אפשר באמת "לקצר" את מי שמוגדר כבורא, יוצר כל המציאות כולה, נכון? ובכל זאת – רבים שואלים, במיוחד בעולם כל כך רווי במידע ובקצב מסחרר: מה זה "הקדוש ברוך הוא" – או בקיצור, קב"ה – ומה בעצם מסתתר מאחורי הביטוי הזה? האם זו רק הבנה תאולוגית עמוקה? או שיש פה משהו הרבה יותר פשוט ונוגע?

הקדוש ברוך הוא הוא הדרך של היהדות להתייחס לאינסוף. לא פחות. כשהתורה מדברת על אלוהים – בין אם ביציאת מצרים או בקריעת ים סוף – היא מתארת אותו באינספור תארים. אבל הביטוי "הקדוש ברוך הוא" הוא הדרך האישית, החמימה, והמאוד יהודית לומר: זה הבחור שמנהל את ההצגה. מלמעלה.

3 דברים שאתה לא יודע על קב"ה (כן, גם אם אתה חושב שכן)

• הראשון: זה לא שם פרטי. זה כינוי של כבוד, שמשלב שני תארים – "קדוש", כלומר נבדל ונשגב, ו"ברוך", כלומר מקור השפע והברכה.
• השני: זה לא תמיד היה כך. בתקופות שונות ביהדות השתמשו בכינויים אחרים לאל. אז למה דווקא קב"ה נדבק? כי הוא כולל את ההרחקה והקרבה – ביחד.
• והשלישי: זה לא מי שאתה חושב שהוא. רובנו מדמיינים "ישות" שמורידה עונשים או מנווטת גורלות, אבל בגישה היהודית העמוקה – קב"ה הוא האור שמאחורי הכול. לא "מישהו", אלא הכל עצמו.

אז למה בעצם כולם קוראים לו ככה?

ביהדות, יש עודף זהירות כשזה נוגע באלוהות. השמות ה"אמיתיים" של הבורא נחשבים קדושים ואסורים לשימוש סתמי. ולכן, לאורך הדורות התפתחו כינויים מרומזים: השכינה, המקום, האל העליון – ובעיקר: הקדוש ברוך הוא.

וזה גם נוח, בינינו. כשאתה אומר "הקב"ה" – אתה יכול להכווין את המחשבה שלך למשהו עליון, נעלם אך קרוב. נשמע כמעט פרדוקסלי? בדיוק כך.

5 שאלות שעולות תמיד – והגיע הזמן לענות עליהן אחת ולתמיד

1. "למה משתמשים דווקא במונח הזה ולא בשם המפורש?"

כי השם המפורש (י-ה-ו-ה) קדוש ואסור לבטאו. "הקדוש ברוך הוא" הוא דרך לומר – בלי לקרוא בשם. קיצור דרך, עם הרבה כבוד.

2. "אבל אם אלוהים הוא הכל – למה צריך לקרוא לו בכלל בשם?"

שאלה מצוינת. ברגע שאנחנו מדברים עליו, אנחנו חייבים באיזשהו תיוג. אז בוחרים בזה שמכבד, משרה יראת כבוד, אבל גם נותן תחושת קרבה.

3. "קב"ה זה אל זועם או אבא אוהב?"

אז זהו – תלוי באיזו מסגרת אתה שואל. אבל הגישה המרכזית רואה בו מקור של חסד, ברכה ואור. מי שנתן לנו בחירה חופשית, אך תמיד מלווה אותנו בדרכנו.

4. "אפשר להתפלל אליו באופן אישי?"

בוודאי – זה הרעיון כולו. הדיבור אל הקב"ה הוא אישי, ישיר, בלי מתווכים. אתה, מולו.

5. "מה הכי מפתיע בללמוד עליו?"

גילוי שהוא לא מרוחק. להפך – הרעיון היהודי המרכזי טמון בכך שקב"ה בחר לשכון בתוכנו – בתוך הלב, בתוך המעשים, בתוך המילים הפשוטות.

איך אומרים הרבה בעדינות? – הכוח שבהצנעה

ביהדות, הגבול בין קדושה לשגרה עובר דרך המילים. לומר "קב"ה" זו לא רק נוחות – זו הצהרה. גם על צניעות, גם על מקום. זה מעין קוד סודי שגם שומר על כבוד, וגם שומר אותנו מפני זילות.

וזה רק מראה כמה חכמה יש ביכולת לומר מעט – ולהתכוון להכל.

ומה עם קשר אישי? איך כל זה פוגש אותנו ביומיום?

אם נדמה שהקב"ה הוא מושג מופשט מדי, תחשבו רגע על מישהו שהוא גם רך וגם חזק, גם נסתר וגם נוכח, גם מדויק וגם חומל. זה פחות או יותר התדר – אבל כל אחד חווה אותו אחרת. חלק מרגישים אותו בתפילה, אחרים בטבע, ויש כאלה שנופל להם האסימון דווקא בשקט של הלילה.

איך מחזיקים איתו קשר?

• תפילה – בין אם בעמידה בבוקר, ובין אם בלחישה לפני השינה.
• הכרת תודה – לראות את הברכה בכל דבר. זו לא סיסמה, זה כיוון חשיבה.
• עשיית טוב – כן, גם זו דרך להתחבר אליו. "מה הוא רחום – אף אתה."

במילים אחרות, הקב"ה זה לא שמישהו למעלה בודק אותך בפנקס. אלה העיניים שאתה בוחר להסתכל בהן על העולם.

אז לסיכום – למה באמת כל כך הרבה נשען על שלוש אותיות?

"הקדוש ברוך הוא" הוא לא דמות. זה לא גבר מזוקן שיושב בעננים וכותב הערות שוליים בקורות חיים שלך. זה מונח שמכיל את הניסיון האנושי – לפחות במסגרת היהדות – לדבר על מה שמעבר באמצעות מה שבתוך.

בדיוק כמו שהתורה כולה רוויה ברמיזות, באותיות חסרות, בדקויות מגוחכות כמעט – כך גם עם קב"ה. אתה לא תמצא אותו בגוגל. אבל אולי – רק אולי – תמצא אותו כשאתה רגע נושם, מתבונן, ושואל את עצמך: מה באמת חשוב פה עכשיו?

וזו אולי נקודת ההתחלה הכי קרובה שיש אל האינסוף.