אדרבה תן בליבנו מקור

מה בעצם עומד מאחורי הבקשה הפשוטה – והמפתיעה, "אדרבה תן בליבנו"?

קרה לכם פעם ששמעתם משפט או תפילה, ולא הצלחתם לשחרר אותו מהראש? משהו בצירוף המילים, במוזיקה הפנימית, באוויר שאותו הוא יוצר סביבכם – פשוט נצרב. כזה הוא המשפט הזה: “אדרבה, תן בליבנו שנראה מעלת חברינו ולא חסרונם”. פשטות פיוטית ובקשה מלאת תעוזה.

כמעט אפשר להתבלבל ולחשוב שמדובר בשורה משיר של אהוד מנור. אבל האמת? מדובר באחת התחינות היהודיות המסקרנות והמעמיקות ביותר שנכתבו אי פעם, שנקשרה לדמותו של רבי אלימלך מליז'נסק, אחד ממפיצי תורת החסידות הגדולים.

ולמה בכלל נבקש "תן בליבנו"?

מה הופך את המשפט הזה לכל-כך משמעותי? אולי כי הוא מחזיק בתוכו הפוך על הפוך אמיתי. אנחנו לא מבקשים לראות טוב סתם – אנחנו מבקשים עזרה בלב. לא בעיניים. לא בשכל. בלב. זו בקשה מעט חצופה, כמעט כמו ילד שבא להורה ואומר: "תתכנת לי הלב מחדש, בבקשה".

כמה אנשים אתם מכירים שמצליחים באמת רק לראות את הטוב בזולתם? רובנו, אם נודה על האמת, מנהלים בראש רשימות שקטות של “ככה לא מתנהגים”, “את זה אי אפשר לסלוח”, “איך היא העזה". ודווקא כאן הבקשה משנה את כל המשחק:

• לראות מעלת חברינו – לא להתמקד במה חסר, אלא במה קיים, רוחש, מיוחד.
• לא חסרונם – לא לתקן אחרים, אלא להתפעל מהם.
• לדבר עם כל אדם בדרך הישר – לא רק לחשוב טוב, אלא לדבר טוב, לשדר וייב מתורבת ונעים גם כשלא מתחשק.

5 סיבות למה זה כל כך קשה (ועדיין שווה לנסות)

• האגו לא אוהב שאחרים טובים יותר. הוא מעדיף להרגיש עליון – בקצת.
• המוח מחפש תבניות – פחות רואה אנשים, יותר מזהה טיפוסים.
• הרגלים של שנים של ביקורת עצמית וביקורת סביבתית קשה לשבור.
• חוסר ביטחון באמצע המפגש – כשאנחנו לא בטוחים במקומנו, קשה לפרגן לאחר.
• פינוק רגשי – הרבה יותר קל להתלונן מאשר להתרגש ממישהו אחר.

שאלות ששווה לשאול את עצמנו

• האם אני באמת רואה את מעלות האנשים סביבי? או רק משווה, שופט ומקטין?
• מתי לאחרונה החמאתי למישהו בלי סיבה?
• האם אני מסוגל לפרגן גם לאדם שמעורר בי קנאה?
• האם אני מרגיש שאני צריך להוריד אחרים כדי להרגיש טוב עם עצמי?
• האם בחיי היומיום שלי – בפועל – אני מדבר עם כל אדם בדרך הישר?

מה הסוד של "אדרבה"? ככה זה עובד באמת

אם נפרק את המשפט הזה עוד קצת – נגלה שהוא מבקש שינוי לא מנטלי. לא רק קוגניטיבי, אלא רגשי. הוא הופך את כל עקרונות ההתבוננות החיובית למשהו כמעט נבואי: שנוכל לראות טוב באחרים גם כשהם לא מתאמצים לשדר את זה. לזהות ערך גם מתחת למעטה הציניות, הגסות או הריחוק.

וזה לא נגמר כאן. המשפט כמו פונה לכוח עליון – ליקום, לאלוקים, למה-שלא-תרצו – ואומר: "אל תסמוך רק עליי. בוא תעזור לי. תן בי. בלב". זהו מסר שקט ומודע לעצמו. אני לא תמיד עומד בזה, אז תן לי גב.

4 דרכים פשוטות – אך לא קלות – ליישם את המשפט הזה ביום יום

• כשמשהו מעצבן אותך באדם אחר – עצור לחשוב: על איזו מעלה אני מתעלם כרגע?
• תרגל “הפוך על הפוך”: קח אדם שאתה פחות מסתדר איתו, ונסה לנסח עליו מחמאה אמיתית (כן, אמיתית).
• שאל את עצמך אחת לשבוע: במי לא ראיתי השבוע את מעלתו?
• הפוך משפטים שליליים לשאלות סקרניות: במקום “למה הוא ככה?”, שאל “מה עבר עליו השבוע?”.

ולמה בכלל ״אדרבה״? מה יש במילה הזו?

טוב ששאלתם. כי “אדרבה” היא מילה לא כל-כך שגרתית. היא מהסוג של מילים שפתאום מופיעות במדרשים או כתבים עתיקים ומרמזות ש… יש כאן משהו אחר. משהו שהוא לא סתם “תהיה טוב” אלא “בוא נהפוך את כל הציפיות הרגילות כדי שנראה משהו חדש לגמרי”.

אדרבה היא קריאה: בוא נסתכל הפוך. בוא לא נמהר לשפוט. בוא נאמין שיש עומק גם למי ששמות התואר הרגילים לא מחמיאים לו. והיא גם תזכורת שניתן להזיז משהו בנשמה שלנו – אם רק נבקש בכל הלב.

תנו בליבכם מקום לקסם הזה

אין צורך להיות צדיק כדי לבקש לראות את מעלת חברנו. אבל כדאי להשתדל. כי משם מתחילה הדרך להפוך את שגרת החיים הפשוטה למשהו ש… איך נאמר – פשוט מרגיש יותר טוב. כן, זה מצריך מאמץ. כן, יהיו נפילות. וכן, לפעמים תמצאו את עצמכם חמוצים לפני הקפה של הבוקר. אבל בדיוק בשביל זה שם המשפט ההוא – לקרוא לנו בתחילת כל יום, או סתם ברגע מתוח במיוחד, ולומר:

אדרבה, תן בליבנו…