אז מה באמת מברכים על בננה?

כן, כן, אנחנו יודעים — זו לא השאלה שמונעת מכם להירדם בלילה. אבל תתפלאו לשמוע כמה מחשבה (ושיחות סוערות בשולחן שבת?) הושקעה בשאלה הפשוטה לכאורה: מה מברכים על בננה?
מסתבר שמאחורי חתיכת פרי תמימה, מתחבאים דינים הלכתיים, טעמים תרבותיים, והפתעות בוטניות שלא תשמעו כל יום.

כן, גם לבננה יש "זהות ברכתית"

מי שמצפה לתשובה פשוטה של "שהכול" או "בורא פרי האדמה" – חכה רגע. התשובה תלויה בכמה פרטים לא פחות משעשעים ממה שהם מעשיים.
כדי להבין לעומק מה מברכים על בננה, נצטרך להתקדם צעד צעד — או ביס ביס…

3 סיבות למה אתם בכלל שואלים את זה

• היא צהובה, אבל גדלה על עץ או שיח? הרבה חושבים שבננה גדלה על עץ – כי היא גבוהה וראו אותה על איזה אי טרופי. אבל טכנית? זה בכלל עשב ענק, ולא עץ!
• פרי עם תכונות של ירק? הבננה לא נחשבת “עץ פרי” הלכתית כי היא חוזרת וצומחת מהשורש בכל פעם, בלי שהעץ הקיים מייצר מחזור חדש של פרי.
• הברכה משתנה בהתאם לצורת הצמיחה? בדיוק! לפי ההלכה, על פירות שצומחים מחדש מהשורש ולא על ענף קבוע, מברכים בורא פרי האדמה – גם אם המוח חושב "פרי בשלות = העץ עבד קשה".

אז… מה התשובה?

הבננה, למרות מראה ה"פריית עץ" שלה, צומחת מחדש כל עונה מהשורש – לא מענפים קיימים. לכן, לפי רוב הפוסקים, מברכים עליה "בורא פרי האדמה".

מה שמעניין (או מתעתע?) הוא שכשמדובר בטחינת בננה או הכנת פירה לתינוקות, עדיין הברכה נשארת אותה אחת — "האדמה". כל עוד אתם יכולים לזהות שזו בננה – אפילו מרוסקת – הברכה ממשיכה ללוות אותה. אם הכנתם שייק וטשטשתם מזהויות? נגיע לזה בעוד רגע…

ומה כשמערבבים בננה עם דברים אחרים?

פה זה כבר תלוי בטעם הדומיננטי. לפעמים הבננה היא טעם עיקרי בשייק הפירות — ואז מברכים האדמה. אם היא "נבלעת" בטעמים אחרים (נגיד – אננס ומנגו משתלטנים במיוחד), לפעמים זה "שהכול" — תלוי במה אתם מרגישים הכי דומיננטי.

רגע, שאלות מהירות – קבלו 7 שאלות נפוצות!

1. מה מברכים על בננה רגילה, טרייה?

בורא פרי האדמה, בגלל שהיא צומחת מחדש מהשורש בכל עונה.

2. ומה אם מדובר בבננה ירוקה?

אם היא לא ראויה לאכילה – לא מברכים. אם מבושלת, תלוי אם עדיין יש לזה שם בננה.

3. מה מברכים כשאוכלים בננה בשייק?

תלוי – אם היא העיקרית בטעם ובכמות, מברכים עליה "האדמה"; אם היא מלווה ונבלעת – "שהכול".

4. בננה במאפין?

הולכים לפי המאפה – בדרך כלל "מזונות", אלא אם ממש טעמתם רק את הבננה.

5. בננה יבשה?

אותו דין – "בורא פרי האדמה".

6. מישהו מרסק בננות ומערבב בדייסה. מה אז?

שוב, תלוי אם מרגישים את הבננה כעיקר או לא, אבל לרוב – "שהכול".

7. רגע, מה לגבי העץ שעליו הבננה גדלה?

זה לא עץ הלכתית – אלא עשב ענק ללא גזע שורשי קבוע… כן, זה נשמע פרק מתוך הפנתאון של עולם הצומח.

2 מצבים שבהם אנשים מתבלבלים לגמרי

• בננה מטוגנת או אפויה: עדיין "האדמה", כל עוד איכות הבננה ניכרת.
• שוקולד בטעם בננה: לא בזכותה, אין טעם לברך על הבננה — אלא "שהכול".

נקודה מעניינת שרבים לא יודעים

בעבר, היו פוסקים (בודדים) שחשבו שצריך לברך על בננה “שהכול” – כי לא רואים בה "פרי" ממש. אבל עם הזמן, במיוחד בהתפתחות החקלאות וההיכרות עם האופן שבו הבננה גדלה, התקבלה ההבנה הרחבה שמדובר בפרי גמור שיש לברך עליו "האדמה".

ומה עם בננות במדינות שאוהבות שוקולד + פירות?

בעולם, בננה היא אחד הפירות הנצרכים ביותר (במקומות מסוימים גם יותר מתפוח). ועדיין – שימו אותה במרק שוקולד או בין ציפוי קרמל, והברכה שלה עלולה "לטבוע". הכול תלוי בטעם הדומיננטי ובכוונה שלכם.

סוף סוף הבנו מה עושים – ולא נרגיש רע בשבת בבוקר

בננה היא מסוג הדברים שלא מתעכבים עליהם ביום-יום – עד שמישהו שואל בקול רם: "רגע, מה מברכים על זה?"
אז עכשיו אתם יודעים: בננה טרייה – בורא פרי האדמה. פשוט, אבל לא כל-כך פשוט. בפעם הבאה שתתלבטו – תזכרו את העשב הענקי הזה, ותודו לו בשקט שהוא לא שייך לעץ.

ועכשיו… למי בא שייק בננה?