מה בעצם עומד מאחורי ברכה פשוטה של תודה לבורא עולם?

נכון, כולנו שמענו את זה. מישהו עובר שלב קשה בחיים, נחלץ ממנו, ולפתע רואה סביבו עולם חדש. אחרי כל זה הוא עוצר לרגע, נושם עמוק, מצמץ פעמיים ו… אומר "תודה לבורא עולם". פשוט, נכון? כמעט קלישאה. אבל מה המשמעות האמיתית של הברכה הזו? האם זו רק תגובה אוטומטית? או אולי בעצם טמונה בה חוכמה רגשית עתיקה שיכולה להפוך את היומיום שלנו למשהו לא פחות ממרגש?

1. למה בכלל להודות? ומה יוצא לי מזה?

לא מדובר פה בעוד קלישאת ניו אייג'. הרעיון של הודיה לבורא עולם יושב על משהו הרבה יותר עמוק כמעט ביולוגי.

• מיקוד בטוב: כשאנחנו מודים על משהו, אנחנו למעשה מזהים אותו. זה כאילו המוח מקבל הוראה – "שים לב לזה. תזכור את זה. תנשום את זה."
• שדרוג חוויית החיים: מתברר שלאנשים שמודים באופן קבוע (כן, גם במילים פשוטות) יש אחוז גבוה יותר של אושר, סבלנות וסיפוק פנימי.
• קשר אישי יותר עם הבורא: תודה היא לא בקשה. היא לא טקסט. היא גישור רגשי ודיאלוג אותנטי עם הכוח שיצר אותנו. כמו שיחת טלפון שמתחילה בלי סיבה, אבל ממשיכה שעות.

2. איך אומרים תודה לבורא עולם בלי שזה יישמע דקלום?

זו בדיוק הנקודה. ברכה היא לא שירה מוכנה מראש. יש לה קצב משלה, קול פנימי ייחודי ובעיקר – כנות.

כמה רעיונות שוברי דפוס:

• "וואו, לא יאומן איך הכל הסתדר, תודה לך בורא עולם על הרעיון הזה…"
• "באמת לא האמנתי שאני אצליח, אבל הנה אני פה, לא לבד. תודה!"
• "אני אפילו לא מבין איך זה קרה, אבל משהו בי יודע להגיד תודה. פשוט על עצם הקיום."
• "תודה בורא עולם שלא שכחת אותי היום, גם כשאני כמעט שכחתי אותך."

3. מתי בפעם האחרונה עצרת ל-10 שניות וחשבת על מה יש לך?

החיים דוהרים, נכון. אבל במרוץ הזה לפעמים אנחנו שוכחים את מה שכבר הצלחנו בו, קיבלנו, זכינו לו – רק כי כבר שכחנו שזה היה פעם משאלה. והנה, זה פה. לידנו. לפעמים על הצלחת, לפעמים במייל, לפעמים בפרצוף מאיר של אדם אהוב.

ואם נעצור באותו הרגע ונהנה להגיד את זה בקול רם – פתאום כל העולם יתייצב. לא לנצח, אבל לשנייה. וזה שווה את הכל.

4. כמה שאלות שאולי אתה שואל את עצמך – וקצת תשובות:

• ש: אם אני לא מאמין "במובן הדתי", האם עדיין יש מקום להודיה לבורא עולם?
  ת: ממש כן. ברכה היא לא פרסומת לאמונה במודל מסוים. זו הבעת תודה לכוח עליון שאתה מרגיש אותו בדרך משלך.
• ש: האם תודה לבורא היא סוג של בקשה בתחפושת?
  ת: האמת? לפעמים כן, וזה בסדר. הרבה פעמים כשאנחנו מודים – אנחנו גם מרמזים שאנחנו מקווים להמשיך לזכות בטוב.
• ש: זה לא מוזר לדבר אל משהו שלא עונה לי?
  ת: אמנם אתה אולי לא שומע תשובה מיידית, אבל אם תקשיב – משהו בתוכך יענה. בדרך כלל זו תהיה רגיעה, חיוך מבפנים, תחושת "בול פגיעה".
• ש: מה אם אין לי ממש על מה להודות?
  ת: זה מה שיפה. עצם זה שאתה שואל את השאלה הזאת, מרמז שיש בך עומק. אולי תודה לבורא תעזור לך לגלות על מה כן.

5. 7 דרכים מפתיעות לומר תודה בלי מילים (או עם, בקטנה):

• חיוך ספונטני באמצע יום לחוץ
• עצירה מתודית ונשימה עמוקה
• שיר שאתה מפזם לעצמך ומקדיש אותו "למעלה"
• מעשה טוב למישהו סתם ככה בלי תמורה
• כתיבת מכתב תודה לבורא (מבלי לשלוח אותו)
• שאילת שאלה פנימית מתוך כנות ואמון
• להרים עיניים לרגע ולומר "תודה" בלי להכביר מילים

6. מה קורה לנו כשאנחנו מודים כל יום – אפילו על משהו אחד קטן?

זה משנה אותנו מבפנים. נוצרת תחושת שותפות. לא אתה לבד מול העולם, אלא אתה עם כיוון. מישהו שיודע, רואה, מקשיב – גם אם לא תמיד ברור איך ואיפה.

ולא פחות חשוב – כל הודיה כזו מחזירה אותנו לקרקע, או להיפך: מרימה אותנו לגבהים חדשים שבעבר היו סגורים בפנינו.

וזה קסם שלא נגמר. אתה יכול להתחיל היום, ברגע זה. פשוט להסתכל סביב, לזהות דבר אחד – הכי קטן שאפשר – ולומר: "תודה בורא עולם".

אז מה למדנו מכל זה?

באופן מפתיע, דווקא רגעי ההודיה הכי פשוטים – אלה בלי טקסים, בלי שירה ברקע, בלי פסקול הוליוודי – הם הרגעים הכי עוצמתיים שיש. כל מילה, כל לחישה, כל הרמת עיניים – הם דרכם לומר: "אני רואה את מה שיש, ואני בוחר להוקיר על זה."

כי בתוך העולם הרועש, דווקא תודה שקטה לבורא עולם היא אולי הדבר הכי חזק, הכי אמיתי – והכי שלנו.